‎ The Development of Writing Skills in Individuals with Learning Difficulties

בס“ד

פיתוח מיומנויות כתיבה אצל אנשים בעלי קשיי למידה (2018)

מבוא:

כרך זה מדגיש את חשיבות  פיתוח כתיבה ויחסה לתחומים קוגניטיביים אחרים, כגון- שפה וקריאה- עבור אנשים שמתקשים לרכוש מיומנות כתיבה, כולל אנשים עם הפרעות למידה ספציפיות (כגון: דיסלקציה, דיסגרפיה, או לקות שפה) אשר משפיעות על כישורי הכתיבה (כגון: על כתב יד, על האפשרות ליצור באמצעות כתיבה). הכתיבה, ופיתוח הכתיבה, מוצגות מנקודת מבט חוצה-מדינות, עם מיקוד משולב- על כתיבה (הכוללת מושגים,) כתהליך התפתחותי. שותפות לגישה זו שש מדינות אירופה, אוסטרליה וארצות הברית, המבקשות למצוא את היסודות של הוראת הכתיבה, ואת הדרך הנכונה להתערבות בתהליך פיתוח הכתיבה, שכפי הנראה שייכים להתפתחות הכתיבה באופן גלובלי וכללי, ולא לכל שפה או תרבות באופן שונה- על מנת לאפשר דיון מלוכד אינטגרטיבי בנושאים רלוונטיים לרכישת מיומנויות כתיבה.

כרך זה מתמקד בעיקר במתקשים בכתיבה או בבעלי לקות למידה, מאמר זה מבקש להשלים משאבים קיימים, כגון: מהדורת2 של: Handbook מחקר הכתיבה (MacArthur, Graham, & Fitzgerald, 2016), או אלו המתמקדים בשיפור כתיבה לתלמידים מתפתחים (למשל, (e.g., Graham & Harris, 2005; Miller, McCardle, & Long, 2014) המחבר בכרך זה שמו מטרה, למקד אלו שבתפקידם עובדים עם כותבים מתפתחים (למשל, מחנכים, פתולוגים,     רפאים בעיסוק) וחוקרי כתיבה, עם מחברים רבים התורמים מידע לנושא זה, תוך הדגשת הכלים שנותנות  תכניות מסוימות המעורבות בתהליך פיתוח הכתיבה. כרך זה מדגיש ומקשר באופן שיטתי לתחומי מחקר הכתיבה, עם דגש על התפתחות כישורי כתיבה אצל אנשים המתמודדים בתחום זה, מה שמשלים את הכרכים השניים שיצאו לאחרונה, של הסדרה: “מחקרי inWriting”. במסגרת סדרת “מחקרי הכתיבה”.  כרך זה מרחיב את הפוקוס כדי להקיף את נושא ‘המתמודדים בתהליך כתיבה’, אשר, פעמים רבות, מתעלמים מהם בנושא מחקר הכתיבה.

כדי להתמודד עם פיתוח כתיבה, הן של לומדים רגילים והן של לומדים מתקשים, חשוב שיהיה מושג ברור של: מהי כתיבה עצמה. בחלק 2, שני זוגות מחברים מתייחסים למודלים של כתיבה. O’Rourke, Connelly& Barnett (פרק 2) מתארים את המודל ההתנהגותי של התפתחות הכתיבה שנחשף לאחרונה,  והועלה על ידי: Hayes and Berninger (2014), ודנים ברלוונטיות והיישום שלו לאלה עם ,SLD ואת משמעויות הפערים במידע זה ומודלים קוגניטיביים אחרים, כפי שהם חלים על המתקשים בכתיבה. החוקרים מסכמים וכותבים כי להסתמך פשוט על האבחון של הילדים המתקשים, (למשל, דיסלקציה, שפה הפרעת למידה) כדי לקבוע התערבויות בתהליך הכתיבה, רק ​​יקח אותנו רחוק. כדי להמשיך הלאה דרושים לא רק ידע על הצרכים של הילד, אלא גם הבנה של כתיבה הגדלה ומתקדמת ע”י מודלים של כתיבה, באופן שוטף ורציף. Wengelin ו Arfé (פרק 3) משלימים בפרק זה לענות על היחס שבין קריאה  לכתיבה, ומדגישים את הקשרשיש בין קשיים בכל התחומים האלו. כשהם נוקטים גישה התפתחותית, מחברים אלה דנים במודלים המסבירים קשיים בקריאה וכתיבה, ברמת המילה וברמת הטקסט, וכיצד נוכל להבין בצורה הטובה ביותר את היחסים בין תהליכי קריאה וכתיבה בתוך הדגמים הללו, כמו גם השלכות הקשיים על ההערכה. החשיבות של השגת איזון בין הוראת כישורי הדיבור, הקריאה והכתיבה לאורך ההתפתחות היא בולטת, כמו גם את האופי האינטראקטיבי של פיתוח מערכות השפה במישור הדיבור והכתיבה.

זוהי התפתחות הטבעית- ממודלים  של כתיבה לדיון על פיתוח הכתיבה שבחלק 3 . Tolchinsky &  Jisa (פרק 4) מספקים סקירה על התפתחות מערכות הכתיבה כדרך של תקשורת, לפני המעבר לנקודת המבט התפתחותית של האופן בו אנשים לומדים לכתוב. המחברים מתארים את המהלך מקדם-הכתיבה, דרך הכתיבה המתהווה – לכתיב, ועוקבים אחר ההקבלה של התפתחות סימנים גרפיים ולתפקיד התיאורי של הכתיבה. בהמשך , המחברים האלו חוקרים את הקשר שבין כתיבה מוקדמת לשפה, ואיך יכולות לשוניות וקוגניטיביות משפיעות על הכתיבה, וכיצד ילדים לומדים איך להשתמש בכתב כאמצעי יעיל של תקשורת, וכיצד הם רוכשים ידע על כתיבה. הפיכת הנקודה כי למידה אסטרטגית מסתמכת על היכולות הקוגניטיביות של הלומד, על נסיונו, המסוגלות העצמית שלו והמוטיבציה, גרג נלסון (פרק 5) סוקר עבודה נסיונית בכל אחד מן התחומים הללו, ביחס לכתיבה בקרב מתבגרים ומבוגרים. לאחר שהם מגדירים ביטוי כתוב, הם דנים בהתמדה של הלומד, וויסות עצמי ומסוגלות עצמית, הם מקשרים את כל  אלו לסגנון הסופר, מבנה טקסט, ואפילו איך סופר של התלמיד של היום חייב ללמוד להתמודד עם מודלים רבים של מידע בעידן הטכנולוגי שלנו. אז כפי שהובטח, הם סוקרים מחקרים נסיוניים על כתיבה אצל אנשים עם הפרעות למידה; הם כוללים במחקרים אלו: כתב יד, איות, סימני פיסוק ודקדוק, ניהול שיח, אחידות, ושטף כתיבה. בצער רב בגלל המחסור במחקרים אודות מה שהם רואים כתחומי מפתח להתפתחות הכתיבה, הם קוראים למחקרים נוספים, במיוחד בנושא ההתמודדות עם הקשיים שאיתם מתמודדים תלמידים עם SLD , כאשר הם לומדים לכתוב. גרג ונלסון מסיקים הפיכת הנקודה החשובה  -ההנחה היא שרוב ההתערבויות בתהליך הכתיבה ישפיעו על תהליך פיתוח הכישורים של אלו שמתקשים בכתיבה, אם כי, למעשה, יש מחסור בראיות מוצקות כדי לתמוך בהנחה זו.

בחלק 4, הוראה וגישות להתערבות, (Instruction and Intervention Approaches) הם שלושה פרקים על מגוון של גישות סיוע לאלו שמתקשים בכתיבה. בפרק 6, סילימן (Silliman) ועמיתיו טוענים כי כתיבה צריכה להיות נתפסת כתהליך תקשורת רב מימדי, הבעה דרך כתיב (איות)- ודנים בחשיבות כתיב-איות לכתיבה, שבו כתיב כולל עבודה משמעותית על מורפולוגיה וגזרת המילה. תיאורית המהות המשולשת של המילה (באהר, סילימן, & Berninger, 2009; באהר, סילימן, Berninger, & דאו, 2012; גרסיה, אבוט, & Berninger, 2010) מפתחת את  הבסיס של הוראת הכתיבה לבעלי קשיי למידה ,איות ושפה. הם מסיקים כי ידע בסיסי בדפוסי איות, (תבניות שפה), עוזר גם לכותבים רגילים, וגם לאלו המתקשים בכתיבה, לפתח בהצלחה כישורי מפתח לתרגום והעברה שהם יצטרכו עבור היבטים מורכבים יותר של הפקת משמעות מכתיבה-אפילו כיום, עם הכלים הטכנולוגיים הרבים שזמינים לכותב ומציעים לו תמיכה לאיות נכון.

כלים טכנולוגיים הם עיקר העבודה שהציג  Rønneberg ועמיתיו (פרק 7), הטוען כי  מדי הרבה כותבים צעירים, במיוחד אלו עם קשיי למידה- slds, מקבלים יותר משוב שלילי מאשר משוב חיובי על הכתיבה שלהם, וכי הפוטנציאל שלהם ככותבים אינו נתמך היטב על ידי טכנולוגיות נוכחיות. כותבי העבודה מתווים פתרונות המבוססים על ראיות ממחקרים של סופרים, בהם מתקשים בכתיבה יכולים להתקדם על ידי המערכת בכך שיקבלו מוצרים “מספיק טובים” שלהם, ומתן חיזוקים למה שהשיגו, תוך כדי הפרדה בכתב מן העריכה, וכך- לקבוע מטרות רצופות ,שבאמת יישמו גישת ההוראה התומכת בהתפתחות. הדגש כאן, שכך הכותבים מקבלים מה שנדרש מטכנולוגיה תומכת, כך שהם מקבלים מוטיבציה ואישור להמשיך לכתוב. כדי שזה יקרה, המחברים טוענים, כי הכלים הטכנולוגיים הקיימים צריכים להתמקד לא רק על הקוראים, אלא גם על הצרכים של סופרים המתקשים לכתוב.

למרבה הצער, דווקא הכותבים המתקשים הם לעתים קרובות הקבוצה שממנה מתעלמים ביותר בכיתה. במהלך יום טיפוסי בחינוך על-יסודי, תלמידים אלו עוברים מכיתת-נושא אחד למשנהו, שבו סגל ההוראה, לעיתים קרובות מחמיץ את הקשיים בכתיבה של התלמידים הללו. חוסר תשומת לב לצרכים של הכותבים המתבגרים משתקף במחקר בריטי שנערך לאחרונה, שם מוכח כי ילדים עם קשיי למידה SLD לא עשו שום התקדמות בכתיבה בתיכון, מגיל 11 ל-16 שנים(Dockrell, Lindsay & Connelly, 2009) ..

Myhill & Jones  (פרק 8), באופן משכנע פורסים מולנו את המורכבות של כתיבה, מתארים את המאפיינים של המתקשים בכתיבה במהלך גיל ההתבגרות, ומציעים שיטות כדי לתמוך במתבגרים אלה, כשהם פועלים כדי לפתח יכולות הכתיבה שלהם. המחברים דנים באריכות על החשיבות של פיתוח ותמיכת מיומנויות לשוניות במתבגרים אלה, ומספקים נתונים משלהם על האפקטיביות של תמיכה בתחום זה.

באקלים אנטי הבדיקות הנוכחי, הערכה היא לא תמיד לא פופולרית, אך, למרות זאת, היא נשארה חיונית. הערכה מספקת לנו את הכלי הראשוני והעיקרי  כדי לאמוד את ההתקדמות, ולהעריך את ההצלחה של סטודנט, הצלחה של תהליך או של תכנית. תוצאות הערכה יכולות לספק מפתחות להתפתחות ומידע מסכם כדי לעזור לקבוע את הצרכים של התלמיד, ואפשרות לספק תובנה- על איך לטפל בהם. מטרת חלק 5 היא להדגיש את התפקיד של הערכת כתיבה מכמה נקודות מבט. בפרק 9, רוז (Rose) נותן דוגמה של תפקיד של ההערכה בתוכנית משולבת על כתיבה. לב הדיון שמנהל המחבר אינו עוסק בהערכת התלמיד או בהערכת התכנית, אלא במשימה האמיתית של למידה. הוא מדגים זאת דרך שני תאוריות: תיאוריה חברתית של לימוד, ותיאוריה על הפונקציונליות של השפה. הכותב מתאר תוכנית לקריאה ופיתוח אוריינות- לסטודנטים ילידים שצברו פיגור ונמצאים מאחורי עמיתיהם הלא-ילידים. רוז מדריך אותנו לאורך השלבים בתכנית הכתיבה לתלמידים אלה, ועל סמך ההצלחה של שני רכיבי תכנית זו: הקריאה והכתיבה, הוא טוען כי תלמידים ילידים רבים שאובחנו כסובלים מקשיי למידה- SLD, כנראה סובלים פשוט מהכוונה והדרכה לא יעילים. ההערכה של משימות שלו הובילה לתכנית פונקציונלית, שבאמצעות הערכות מפותחות, מדדה את התקדמות התלמידים בקריאה ובכתיבה, והוכיחה את צלחת תלמידים.

פרק 10, הפרק השני בחלק ההערכה, דן בתפקיד של תכנית לימודים כמידה להערכת כתיבה. Walter,Dockrell Connelly ו- Critten , מדגישים את חשיבות הערכות תקפות ומהימנות של התוצר שהפיקו התלמידים ממאמציהם, וכן את ערך המפתח: הצורך לספק הדרכה ומטרות למעורבות. לאחר שנבחנו ונידונו גישות מגוונות להערכה, וכן – נידון הערך של הערכה מעצבת (הערכה המעצבת תהליך), מחברים אלה מציגים את עבודתם, כדי לבחון את הפוטנציאל של הערכה-מבוססת-תכנית-לימודים בכתיבה (cbmw), אשר, כפי שהם מצאו, שימושית כדי להבדיל בין בעלי SLD; והם ממשיכים לחדד וללמוד אמצעי זה. הערכת המבוססת על תכנית הלימודים אינה נטולת חסרונות או ביקורת, אבל היא בהחלט מתמקדת במדידת שינויים בכתיבה, ויכול לספק בסיס מוגבל לצורך השוואות בין שיטות הוראה ושפות.

הפרקים תורמים לכרך זה בתחומים רבים וחשובים, אך ברור כי המחקר של קשיים בכתיבה עדיין צריך יותר איחוד ומחקר שיטתי. הפרק האחרון מספק אג’נדה לקידום מחקר בין-לאומי ובין-משמעתי, ושיתוף פעולה באימון, בתקווה כי עבודה כזו יכולה לעזור לאחד את כל השדות של פיתוח כתיבה עבור תלמידים בעלי SLD. אנו בודקים אתגרים קריטיים לא פתורים, כמו גם אתגרים חדשים שניתן לצפות, ומציעים מודל שיאפשר לתלמידים אלו להתקדם.