Theories as windows for looking to see

תיאוריות כחלונות – הסתכלות כדי לראות 

פרק 1  – תיאוריות כחלונות הסתכלות כדי לראות

שאלות מקדימות

• מדוע חשוב להבין תיאוריות?
• מהי תיאוריה?
• כיצד שונה תיאוריה ממודל?
• מהם הרכיבים המבניים של תיאוריה התפתחותית?
• למה תיאוריות מכילות ז’רגון?

סיבות ללמוד תיאוריות

צ’ארלס פירס, אחד הארכיטקטים של הפילוסופיה האמריקנית הפרגמטית, אמר שאין דבר יותר פרקטי (=שימושי)  מאשר תיאוריה טובה. תיאוריות הן שימושיות כי הן מנסות להסביר דברים שלא יכולים להסביר את עצמם. שאלות חשובות רבות על האופי האנושי דורשות תיאוריות ולא עובדות כתשובות. למשל: איך ילדים לומדים מושגים חדשים? למה תינוקות יוצרים התקשרות (attachment) עם המטפלים הראשוניים שלהם? כיצד מנהגי גידול ילדים משפיעים על התפתחות האישיות שלהם? התיאוריות הן אחת מאבני הבנין של המדע וחשיבותן כה יסודית עד כי הן עצמן מהוות לפעמים מוקד לעניין מדעי.

מדוע אנשים ירצו ללמוד תיאוריות התפתחותיות? לדעתי, יש חמישה עקרונות שעונים על שאלה זו ובכך עוזרים לנו להבין למה פסיכולוגים התפתחותיים מבלים כה הרבה זמן ביצירה ובבדיקה של תיאוריות התפתחותיות. יחד, מעקרונות אלה משתמע, שלפני הסבר שיטתי על הטבע האנושי יש לבחון את התיאוריות על הטבע האנושי.

עקרון 1. תיאוריות אומרות לנו כיצד לארגן עובדות ולפרשן. עובדות אינן יכולות להסביר את עצמן.

עובדות לא יכולות להסביר את עצמן. התאוריות לא מארגנות את עצמן כך שנוכל לסקור אותן, ואין שום כוח אוטומטי שמטביע במוחותינו את משמעותן. רויס (Royce, 1976) מציין עובדה זו ישירות כאשר הוא אומר שתיאוריות קריטיות לניהול המדע, מפני שהעובדות יכולות להתפרש באופן שונה בהקשרים תיאורטיים שונים. תיאוריות מארגנות ומפרשות עובדות באופן שונה, כל אחת בהתאם לעקרונותיה.

עובדה ידועה למשל היא, שילדים רוכשים את התחביר של שפת האם שלהם בין גיל שנתיים לארבע. אמנם העובדה לא ניתנת לויכוח, אך פירושה כן ניתן לויכוח.  יש תיאורטיקנים שאומרים שבשלות ביולוגית מבקרת את רכישת השפה. אחרים אומרים שרכישת השפה היא תוצר של למידה. בעוד שאין ויכוח על העובדות, ההחלטות איזה גוף של עובדות ואיזה פירוש תיאורטי לשייך להם נתונים בויכוח חם. עובדות לא יכולות לזהות את הגורמים שלהם עצמם. זהו התפקיד של הפירוש והתיאוריה.

תיאוריות מעצבות את האיסוף, הפירוש והמשמעות של עובדות, אך התיאוריות והעובדות הן בלתי תלויות אלו באלו. תיאוריות לא טובות ננטשות בגלל שאינן מצליחות להסביר את הנתונים. תיאוריות אחרות ננטשות כי הן מסבירות עובדות שמאוחר יותר נחשבות בלתי רלוונטיות עבור המדע. יתירה מזו, כל ההסטוריה של רעיונות מדעיים מסמנת מגמה שמתרחקת ממושגים פיזיים והולכת לקראת תיאוריות מופשטות. זה בעיקר בגלל שמושגים פיזיים מסבירים רק תופעות ספציפיות, בעוד שתיאוריות מופשטות מסבירות תופעות שונות ומגוונות וכלליות. מאחר שהחוקרים אספו יותר ויותר עובדות על ההתפתחות האנושית, התיאוריות הפכו לחשובות יותר בארגונן ובפירושן. הכלל הוא שהתיאוריות הופכות את העובדות לחשובות, ולא להפך.

עקרון 2. תיאוריות מייצגות את הידע של הציבור. כמעט כל אחד מנסה להסביר את האופי האנושי על-ידי ייחוס גורמים ומניעים להתנהגות של אנשים. הידע הציבורי פתוח לכולם וניתן למוצאו בספרים ובמאמרים בכתבי עת. ניתן להגיע לידע בקלות, ולהעבירו ממקום למקום ומאדם לאדם בקלות. ניתן לדון בידע באופן פתוח, לבדוק אותו, לחקור עליו, לבקר אותו ולתקן אותו. התיאוריות מייצגות את הידע הציבורי ולכן הן נתונות לביקורת ולדיון ציבורי.

ידע פרטי, מצד שני, זמין רק ליחידים: הוא אינו נגיש, קשה להעביר אותו לאחרים, וגרוע מכל – הוא אינו נתון לביקורת ציבורית. ידע זה מורכב מהחוויות האישיות שלנו, הרעיונות, ההרגלים, האמונות והדעות שלנו.  פעמים רבות אנו מסבירים את המניעים של האחרים ואת פעולותיהם במונחים של ההתנסויות שלנו עצמנו, גישותינו וזכרונותינו. והסברים אלה לעיתים מספקים אותנו אף שאיכותם לא נבדקה. אמנם יש אנשים שעדיין מעדיפים את ההסבר “מדוע ג’וני עדיין לא קורא?” (לדוגמה: “כי הוא מגיע מסביבה ענייה”), הסברים אלה הם בדרך כלל פחות אמינים ופחות תקפים מאשר אלה שעולים דרך בדיקת תיאוריות, ביקורת זהירה ודיון המבוסס על ידע. היעדר אמינות (reliability) ניתן למצוא בחוסר העקביות של ההסברים האישיים (למשל:” ג’וני לא יודע לקרוא כי להוריו לא אכפת, אבל הוא לא יודע חשבון כי הוא לא מנסה”). הסברים אישיים פעמים רבות אינם תקפים (valid) מפני שהם פשוט לא אמת.

<<<<<<תרגום עמוד 3 – מתוקן >>>>>>>>>

פעם עזרתי למורה לנהל תצפיות פשוטות על הפעילויות של התלמידים  שלו לאחר ששמעתי תלונות רבות ונלהבות, שתלמידים נכים מפריעים בכיתתו. לאחר מספר שבועות של איסוף נתונים, המורה הנבוך דיווח על חדשות עם תובנה. הסתבר שכמעט כל ההפרעות בכיתה נוצרו על-ידי התלמידים הנורמליים שלו. מאחר שהתיאוריות מייצגות ידע ציבורי ולא ידע פרטי, הן נוטות להסביר את הטבע האנושי באופן יותר בר-הגנה.

עקרון 3. בעיקרון ניתן לבדוק תיאוריות. תיאוריות מכילות טענות שונות אודות הטבע האנושי, אשר בעיקרון ניתן לבדוק אותן בנפרד או בצירופים שונים. היכולת לבדוק אותן מספקת מרכיב של תיקון עצמי עבור תיאוריות שלא נמצאות בידע הפרטי. ניסוי בודד עשוי בכל עת להפריך טענה אחת או יותר, אבל אפילו כאשר מפריכים תיאוריה, ניתן ללמוד משהו אודות הטבע האנושי. סר פרנסיס גלטון אמר זאת בקצרה: “האמת מופיעה יותר בקלות מתוך שגיאה מאשר מתוך בלבול”. אבל, בו בזמן, לא ניתן להוכיח תיאוריה: פשוט בלתי אפשרי לתכנן ולבצע את כל הניסויים עם אנשים יחידים תחת כל התנאים שנדרשים כדי להגיע לייסוד הוכחה. אבל עדיין, היכולת לבדוק תיאוריות מבטיחה שאנו נוכל להגיע לקירוב לאמת על-ידי סילוק הטענות התיאורטיות שהראינו שהן שקריות.

הנושא כאן הוא היכולת לבדוק את הטענות של תיאוריה. יכולת בדיקה משמעה עד כמה ניתן לאמת אובייקטיבית את טענותיה של תיאוריה. נושא נפרד עוסק בדיוק של טענות אלה. הנושאים קשורים בכך שהשני (דיוק של הטענות) תלוי בראשון (יכולת הבדיקה של הטענות). לא ניתן לקבוע מהי מידת הדיוק של תיאוריה אלא אם כן ראשית כל היא ניתנת לבדיקה.

עקרון 4. תיאוריות הינן פחות מורכבות מאשר אנשים. מאחר שהמוח מייצר רעיונות שהם מורכבים כמוהו עצמו, התיאוריות חייבות להיות פחות מורכבות מבחינה לוגית מאשר המוח האנושי שיצר אותן. Bickard (1978) אומר זאת ישירות: שניתן לדעת ולהבין כל מערכת רק באמצעות מערכת ברמה גבוהה יותר. כל רמה של ארגון, כולל המוח האנושי, איננה יכולה להתבונן בעצמה באופן מושלם. היא איננה יכולה לדעת את התכונות שלה עצמה. נדרש ארגון מרמה גבוהה יותר כדי לעשות זאת. לדוגמה, אנשים תופסים רק את התוצאות של התהליכים המנטליים שלהם, ולא את התהליכים המנטליים עצמם. בהתאם לכך, בני-אדם לעולם לא יוכלו להבין לחלוטין את טבעם האמיתי. אבל, מאחר שתיאוריות על הטבע האנושי הן פחות מורכבות מאשר האנשים עצמם, ניתן לדעת את התיאוריות ולהבין אותן. קוראים שידלגו על המחקר של תיאוריות ויגיעו ישירות ל”עובדות” אודות ילדים אמיתיים ואנשים אמיתיים מפספסים את הנקודה הקריטית הזאת. תיאוריות הינן ניתנות להבנה מפני שהן פשוטות יותר מאשר התופעות שהן מנסות להסביר.

עקרון 5. תיאוריות הן ניתנות להכללה. תיאוריות הן עוצמתיות מפני שהן מסבירות מאפיינים של הטבע האנושי שניתן להכליל לאורך אינדיבידואלים שונים. הנה דוגמה: תיאוריה מושלמת תהיה כזו שמסבירה הכל אודות אדם מסויים בדיוק מושלם. נוכל אפילו לדמיין עשר תיאוריות מושלמות שמסבירות עשרה אנשים, או אלף תיאוריות מושלמות שמסבירות הכל אודות אלף אנשים. בסופו של דבר, נוכל לדמיין תיאוריה אחת עבור כל אחד מהאנשים שחיים. אבל יש פה בעייה מובנית עם צורת חשיבה זו.

<<<<< מכאן עמוד 4 :>>>>>>>>>>

כאשר תיאוריה מקריבה את הכלליות שלה (ישימותה למספרים גדולים של יחידים) למען ספציפיות ופרטים, במהרה היא מפסיקה להיות תיאוריה בכלל. תיאוריות מנסות להסביר תכונות של האופי האנושי שמשותפות לכל היחידים. הן עוצמתיות ויעילות מפני שעיקרון אחד יכול להסביר מאפיין המשותף להרבה אינדיבידואלים. בעשותה כך, היא גם מסבירה את אותו מאפיין בכל אינדיבידואל ואינדיבידואל.

יחד, חמשת העקרונות הללו מספקים מוטיבציה חזקה לשם הבנה של תיאוריות של ההתפתחות האנושית. אם הפסיכולוגים היו מוותרים על תיאוריות לחלוטין ומנסים להגיע למסקנות רק על בסיס אינסוף העובדות שהם מכירים, המשימה שלהם היתה נעשית במהרה בלתי אפשרית. למעשה, חלק מחוקרי ההתפתחות מקדישים יותר זמן ללמידה של תיאוריות מאשר ללמידה של העובדות של האופי האנושי.

פרדיגמות תיאורטיות: חלונות כדי להסתכל ולראות

תיאוריה היא הפשטה לשונית. היא איננה דבר כמו בית או ארנבת. זוהי מערכת מורכבת של  משפטים עם תכונות מסויימות. אבל כדי להבין מהי תיאוריה ומה התיאוריה איננה, תחילה יש להציג את המושג פרדיגמה. פרדיגמה הוא אחד מאותם מונחים דמויי ז’ארגון שתפסו בשנים האחרונות. Kuhn (1970) מזהה שתי תכונות חשובות של פרדיגמה: אוסף של אמונות המשותפות למדענים ומערכת של הסכמות אודות האופן שבו יש לחקור את הבעיות. באופן בסיסי, פרדיגמה היא גוף של הנחות משותפת, אמונות, שיטות ופירושים שמהווה ראייה מסויימת של המציאות. (Royce, 1976).

וייט White (1976) מספק תובנה לאופן פעולת הפרדיגמות, והוא מציין שפרדיגמות שונות מציעות (1) אוריינטציה לראייה של עולם הטבע האנושי, (2)מערכת של “מציאויות” (“reals”) שחברים יכולים לצפות בהן, ומה נחשב ומה לא נחשב כדאי לחקירה אודות ה”מציאויות”. אם עוברים מפרדיגמה אחת לשנייה,  פוגשים בשינויים דרמטיים בשיטות, בז’ארגון, במושגים ובתיאוריות אודות העולם. באופן זה, פרדיגמות מספקות את החוקים הבלתי מפורשים של המשחק שבאמצעותו המדענים מסכימים לנהל את העסק של המדע. כלומר, פרדיגמה היא אוריינטציה כללית שעשויה לגרור מספר תיאוריות, כמו חברי משפחה.

רק מעט דיסציפלינות אחרות מציגות תיאוריות מתחרות כה רבות כפי שעושה הפסיכולוגיה. פסיכולוגיות מרובות אלו מתפקדות כמו חלונות שנפתחים לעולם הטבע האנושי. חלק מהחלונות צמודים יחד ומספקים מראה דומה אך לא זהה (פרדיגמה משותפת). חלונות אחרים פונים לכיוונים שונים ולא מספקים שום חפיפה עם המראה מפרספקטיבות אחרות (פרדיגמות שונות). תיאוריות הן כמו חלונות לשם הסתכלות כדי לראות, כמו עדשות מושגיות לשם צפייה, רישום והערכה של אירועים אנושיים. חלונות ותיאוריות דומים גם בכך שהם פותחים סוגים מסויימים של אירועים לצפייה, תוך כדי הגבלת המראה של סוגי אירועים אחרים. הם נותנים ראייה ברורה לתופעות מעניינות מסויימות, תוך כדי חסימה של תופעות אחרות שאינן ניתנות לראייה ולא רלוונטיות תיאורטית.

<<<<<<<<<<<<<<עמוד  5 – מתוקן >>>>>>>>>>>>>

דוגמה טובה של מטפורת החלון ניתן למצוא ברעיון של וון אוקסקול (von Uexkull, 1957) של Umwelt [=תמונת עולם]. הוא שם לב לכך שיש לבעלי חיים שונים מערכות רצפטורים שונות כדי לתפוס את סביבתם. וון אוקסקול הסיק מכך שיש להם תמונות עולם שונות – Umwelts. מערכות רצפטורים מאפשרות לאורגניזם לראות את העולם של מידע רלוונטי תוך כדי סינון סלקטיבי החוצה של מידע שאין לו  ערך הישרדותי. טיקים, נחשים, ראשנים, ציפורי דרור וצבאים תופסים סוגים שונים של אירועים יומיומיים מפני שהם מכווננים תפיסתית לקבל סוגים שונים של מידע אודות העולם, וכל זה למרות העובדה שהם עשויים להיות בעלי אותה סביבת-מחייה אקולוגית. כמו ה-Umwelts של היצורים של וון אוקסקול, גם התיאוריות מתפקדות כחלונות לעולם, אבל חלונות אלה – כן יש להם מגבלות. תמיד מתרחשת סלקטיביות מסויימת. אין שום תיאוריה, שום מערכת רצפטורים, ושום חלון שמסוגל לאסוף את כל המידע הקיים. עד שהמדענים יגיעו להסכמה ביניהם דרך איזה חלון להציץ, חלונות ימשיכו לשמש לשם למידה והסבר של הטבע האנושי.

תיאוריות ומודלים

חלק מהאנשים משתמשים במונחים תיאוריה ומודל כמילים נרדפות [=זהות במשמעותן], ובעשותם כך הם נוטים לבלבל את התכונות של האחד עם אלו של השני. מכיוון שלתיאוריות ולמודלים תיאורטיים יש תכונות ייחודיות ומובחנות אלה מאלה, מונחים אלה לא  ישמשו באופן תחליפי בספר זה. כדי להבין כיצד תיאוריות ומודלים שונים זה מזה, עלינו לבחון מהי תיאוריה ומהו מודל, כיצד כל אחד מהם פועל, מה הוא יכול לעשות, ומה אינו יכול לעשות.

מודלים

מודלים הינם שימושיים במדע מפני שהם אנלוגיות שמוסקות ממשהו שכבר ידוע ומורחבות אל עבר הבלתי ידוע (O’Connor, 1957). יש מודלים בעלי צורות שונות, תלוי באופי ובמורכבות של היֵשוּת שהם נבנו לייצג. אחת הפונקציות העיקריות שלהם היא לסייע לתיאוריות אבל לא לשמש תחליף לבניית תיאוריות.

Zais (1976) מזהה ארבעה סוגים של מודלים שנעים בין המוחשי (קונקרטי) למופשט (אבסטרקטי). למודלים פיסיקליים יש חומר מוחשי. הם קיימים במובן מוחשי. הם פעמים רבות מיניאטורות של הדבר האמיתי, והם מעוצבים כך שהם ייראו או יפעלו כמו הדבר אותו הם מחקים. זה נחשב לצורה הפשוטה ביותר של מודל. לדוגמה, מהנדסי מכוניות ומהנדסי מטוסים בונים מודלים בקני-מידה קטנים כדי לבדוק איכויות אירו-דינמיות של מוצרים חדשים. מתוך לימוד זהיר של המודלים שלהם, המהנדסים יכולים להעריך את הביצועים שיבצעו המכונית או המטוס האמיתיים למעשה.

ייצוגים גרפיים או תמונתיים הם מודלים שמעוצבים כדי לתאר קשרים. גרפים, כמו מודלים אחרים, לרוב מבהירים ומשפרים את הבנתנו את התיאוריות, אבל המשמעות שלהם תמיד נקבעת על-ידי התיאוריה שהם מיועדים לייצג. למשל, van Geert (1988) פיתח  גישה שיטתית לייצוגים גרפיים של מספר תיאוריות התפתחותיות במונחים של התכונות ההתפתחותיות שלהן.

<<<<<<<<עמוד 6 מכאן>>>>>>>>>>>>

הוא מראה כיצד ניתן להשתמש בסוגים שונים של גרפים כדי להציג את ה(1)קשרים התיאורטיים הטמפורליים [=של זמנים] והלוגיים בין שלבי התפתחות, (2)קשרים הירארכיים בהתפתחות של יכולות אינדיבידואליות, ו(3)סוגים שונים של תהליכים התפתחותיים. הגרפים של ון גירט (Van Geert) מיועדים להיות ייצוגים של טענות ועמדות תיאורטיות, אך הם לא מנסים להסביר  את הלמה והאיך של ההתפתחות. אלא, הם מתארים, מבהירים ומדגימים כיצד מאפיינים שונים בתוך תיאוריה קשורים זה לזה. סוגים שונים של  מודלים גרפיים ותמונתיים כוללים דיאגרמות דקדוק של משפטים באנגלית, התמונות בספר זה, ומפות טופוגרפיות שדוחסות רמות תלת-מימדיות אל תוך נייר דו-מימדי.

מודלים לשוניים משתמשים במטפורות קונספטואליות (משלים מושגיים) כדי לסייע להבנתנו. לדוגמה, סוציולוגים משתמשים פעמים רבות במטפורות של “משחקים” כדי לעזור לעצמם להבין אינטראקציות חברתיות בקרב קבוצות גדולות. פרויד הושפע עמוקות מהמדעים הפיסיקליים והשתמש בחוקי שימור האנרגיה של ניוטון כמודל עבור המוח האנושי. פיאג’ה השתמש במודל של המדען/הפילוסוף כמטפורה לנטייתם של הילדים למצוא הגיון בהתנסויותיהם. רבות מהטבלאות שבספר זה מדגימות סוג מודל זה. הטבלאות הללו אינן התיאוריה: הן ייצוגים שימושיים של מושגים תיאורטיים והקשרים ביניהם.

מודלים לוגיים מורכבים מביטויים שמצמצמים תופעות מורכבות ללוגיקה של משוואות. יש שפע דוגמאות במתמטיקה (a2+b2=c2) ובפיסיקה (e=mc2), שמתארות את הקשר הכמותי בין מספר משתנים. תרשימי זרימה שמייצגים את השלבים הלוגיים של קבלת החלטות על-ידי מחשב גם הם דוגמה למודלים לוגיים. נוסחאות סטטיסטיות שפסיכולוגים משתמשים בהן גם הן מודלים לוגיים.

מודלים לא יכולים לפתור את כל בעיותינו. הפונקציה העיקרית שלהם היא לחקות, לייצג, לפשט. הם פועלים על-ידי דוגמה ולא על-ידי הסבר, הבדל שמבחין בחדות בין מודל [=דוגמה] לבין תיאוריה [=הסבר]. כאשר בעיותינו דורשות הסברים, כגון למצוא מדוע מוטיבציה משפיעה על ההתנהגות האנושית, או כיצד ילדים לומדים משמעות פיגורטיבית בעוד שהם שומעים רק שימושים מילוליים של השפה, נדרשות תיאוריות ולא מודלים.

תיאוריות

בניגוד למודלים, לתיאוריות יש מטרה אחת מקיפה – להסביר תופעות. התופעות עשויות להיות אמיתיות, כמו הטבע האנושי, או לגמרי קונספטואליות, כגון פילוסופיה ומתמטיקה. כדי להסביר תופעות נדרשים שלושה אלמנטים מינימליים: (א)תופעות, (ב)מושגי הסבר ו(ג)עקרונות מקשרים בין המושגים לתופעות המתאימות להם. בעקבות הֶמְפֵל Hempel (1966), אני מגדיר תיאוריה כמערכת אינטרגטיבית [=משולבת] וקוהרנטית [=ברורה, מובנת] של משפטים, המכילה: (1) עקרונות פנימיים, (2) עקרונות גשר, ו-(3)גוף ניתן לזיהוי של תופעות שיש להסביר. עקרונות פנימיים הם מושגים ראשוניים. הם המושגים המסבירים החשובים ביותר של התיאוריה. הם ההפשטות, המבנים והתהליכים שהתיאוריה מעלה. ישויות מופשטות אלה קיימות כעקרונות בלתי-ניתנים-לצמצום ולא כחומרים. פעמים רבות עקרונות פנימיים מורכבים מחוקים כלליים או פונקציות כלליות שלפיהם, כך מאמינים, פועל הטבע האנושי.

<<<<<<<<<<<< עמוד 7 – מתוקן >>>>>>>>>

עקרונות גשר הם מושגים משניים שמשמשים כדי לתאר את הקשר בין  העקרונות הפנימיים של תיאוריה לבין תופעות אנושיות.

התופעות שמנסים להסביר מהוות  את הבעיות המהותיות של התיאוריה. תופעות אלה עשויות להיות קטנות יחסית וספציפיות (לדוגמה: חדות תפיסתית של תינוקות) או יחסית גדולות וכלליות (לדוגמה, התפתחות האישיות). כל שלושת האלמנטים [=עקרונות פנימיים, עקרונות גשר ותופעות שמנסים להסביר] עשויים לייצר טרמינולוגיה תיאורטית ייחודית הקרויה ז’ארגון.

רכיבים מבניים של תיאוריות התפתחותיות

לכל התיאוריות ההתפתחותיות יש במשותף רכיבים מבניים מסויימים. בדיוק כמו שרכיבים מסויימים עושים את המכונית מכונית (הגה, מנוע, דלתות, צמיגים ועוד), כך גם לתיאוריות התפתחותיות יש מאפיינים מסויימים משותפים. מאפיינים אלה הם הרכיבים המבניים של התיאוריה, והם מורכבים מ(1)הנחות אודות היכולות הטבועות ביילוד, (2) בעיות מחקריות (כולל תופעות שיש להסביר ושיטות לאיסוף נתונים), (3) עקרונות פנימיים, (4) עקרונות גשר, (5) מנגנוני שינוי שמאמינים שהם יוצרים את ההתפתחות. רכיבים אלה עשויים שלא להיות מזוהים בבירור בעבודתו של התיאורטיקן. הם לרוב בלתי מפורשים (משתמעים), ולפעמים הם מוטבעים במספר פרסומים [=מאמרים] שונים. אמנם תיאוריות התפתחותיות שונות זו מזו בתוכן ספציפי, אבל ניתן לנתח כל תיאוריה במונחים של רכיבים מבניים משותפים אלה.

הנחות

נדיר שהתיאורטיקנים אומרים מפורשות מהן ההנחות שלהם. סיטואציה זו עולה בחלקה מפני שהם התרגלו כל-כך לראות את ההתפתחות האנושית דרך החלון התיאורטי שלהם, עד כי הם לא מודעים לאמונות קודמות שעליהן מבוססת עבודתם. יתירה מזו, בדרך כלל יש להם מוטיבציה למקם את התיאוריה שלהם באור הטוב ביותר האפשרי, ואולי הם לא רוצים לשים מכשול לקבלתה על-ידי התעכבות על ההנחות שלה. אף על פי כן, כל התיאוריות ההתפתחותיות מבוססות על אמונות בלתי מוכחות אודות הטבע של היילוד [=התינוק שנולד] האנושי, על הטבע של הסביבה, ועל הטבע של האינטראקציות אורגניזם-סביבה. פעמים רבות יש “לקרוא בין השורות” כדי לזהות את ההנחות של תיאוריה.

תיאוריות התפתחותיות מסבירות את ההתפתחות האנושית החל בלידה ולא החל ברגע ההיווצרות של הוולד. ההנחות שתיאוריה מניחה אודות היכולות והמאפיינים המוענקים באופן טבעי ליילוד הן “אבני הבניין ההתחלתיות” שלו. הם מציידים את התיאורטיקן בחומר משוער, שמתוכו ניתן ליצור הסבר על ההתפתחות. אמנם האופי המדוייק ומספר ההנחות משתנים בין תיאוריה אחת לאחרת, אבל התיאורטיקנים מנסים להניח הנחות סבירות לאור סוג התופעות שאותן הם רוצים להסביר. מטרה חשובה של ספר זה היא לזהות את ההנחות שבבסיס כל תיאוריה לגבי היכולות של היילוד.

<<<<עמוד 8 מכאן: <>>>>>>>>>>>>>>>

אך תיאוריה לא יכולה להסביר הכל אודות ההתפתחות האנושית. כתוצאה מכך, כל תיאוריה מגבילה את עצמה לזיהוי של מערכת בעיות מגובשת שתתפוס את תשומת ליבה, למרות שתיתכן הרחבה שלה  מעת לעת, כשיהיו תגליות חדשות או התקדמויות תיאורטיות. בעיות אלה גוררות בדרך כלל לפחות שני שיקולים: גוף מסויים של תופעות שדורשות הסבר ומתודולוגיה מתאימה לשם איסוף שיטתי של מידע.

התופעות שיש להסבירן מציבות בעיות עבור התיאוריה מפני שההסבר שלהן אינו נתון בתופעות עצמן, והמידע לא מתארגן ספונטנית לשם הצרכים של התיאורטיקן. תיאוריות שונות מגדירות בעיות באופן שונה, חלק מזה עקב ההשפעה שיש לפרדיגמה שבתוכה הם פועלים, וחלק מזה עקב האופי של התופעות שהן מתמקדות בהן. השיטות בהן משתמשים לשם איסוף מידע מתאימות לסוגי התופעות שתיאוריה מנסה להסביר. באופן מטפורי, שיטותיה של תיאוריה הן ה”עיניים” שלה: הן מגבילות ומארגנות את המידע שייאסף. לפעמים תיאוריות שונות ישתמשו באותן שיטות. פעמים אחרות, כמו במקרה של הפסיכואנליזה של פרויד, מפותחות שיטות עם מומחיות רבה כדי לגעת בתופעות ספציפיות ביותר שהן ייחודיות למטרה של התיאוריה. לרוב המידע החשוב ביותר הכלול במאמר מחקרי הוא מתודולוגיית המחקר, אשר מתארת כיצד חוקרים יכולים לשחזר את עבודת המחקר שלהם. השיטות החודרות ביותר בהן החוקרים השתמשו במסגרת כל תיאוריה מתוארות בפרקים של ההסבר התיאורטי. קוראים מצפוניים ישימו לב במיוחד כיצד שיטות המחקר של התיאוריה אכן מתאימות לתופעות שהתיאוריה מנסה להסביר.

עקרונות פנימיים

כל תיאוריה גוררת מספר עקרונות פנימיים שמרכיבים את הארכיטקטורה התיאורטית. אלה הם מושגי הליבה היסודיים של התיאוריה. מושגי ליבה בדרך כלל מתוארים בשלושה אופנים: (א)הגדרות יסוד (משפטים של משמעות דמויי מילון), (ב)הגדרות אופרציונליות (כיצד מושג נמדד למעשה) ו(ג)דוגמאות או אנלוגיות כיצד מושג עובד. עקרונות פנימיים הם הפשטות קונספטואליות ולא ניתן לראותם ישירות. אלו הם המבנים הבסיסיים ביותר, שאי אפשר לצמצמם עוד, שאליהם ניתן לצמצם את הטבע האנושי. העקרונות הפנימיים הם כה חשובים עד כי התיאורטיקן לא יכול להרשות לעצמו שיבינו אותם באופן שגוי, כפי שקורה לרוב כאשר אנו פוגשים מושגים מוכרים שטעונים במשמעויות קודמות. כתוצאה מכך, לעקרונות אלה נוטים לתת שמות והגדרות ייחודיים. זהו המקור לז’ארגון התיאורטי.

עקרונות גשר

המושגים שקושרים את העקרונות הפנימיים של תיאוריה לתופעות אותן היא מנסה להסביר נקראים עקרונות גשר. עקרונות גשר הם חוקי “הצגה”. הם מציגים כיצד הארכיטקטורה התיאורטית (העקרונות הפנימיים) מורחבת, ממופה ומושלכת על התופעות.

<<<<<<<<<<<<<<עמוד 9 – מתוקן >>>>>>>>>>>

בדרך זו, עקרונות גשר מראים כיצד מושגי הליבה של תיאוריה פועלים בסיטואציות ספציפיות כדי להסביר נתונים ספציפיים. תיאורטיקנים בדרך כלל נותנים לעקרונות הגשר שלהם שמות ייחודיים,  כדי לשפר את הבהירות והדיוק אודות משמעותה של התיאוריה שלהם.

לקוראים יש לפעמים קושי בלמידת הז’ארגון של תיאוריה. הם חושבים שאין זה אלא מטרד, רק רשימה ביזארית של מונחים חדשים ומשפטים חדשים. אני חושש שגישה כזו עשויה להיות קיימת בחלקה מפני שיש כה הרבה ז’ארגון ובחלקה כי הז’ארגון דורש הרבה יותר מאמץ ודיוק מאשר שפת היום-יום. הקושי מובן, אך ניתן להימנע ממנו חלקית אם הקוראים יבינו את התפקיד שהז’ארגון ממלא בתיאוריות התפתחות. הז’ארגון, לא זו בלבד שהוא חשוב עבור תיאוריה, הוא חיוני. אוצרי-מילים מיוחדים משרתים מטרות ספציפיות. הם מונעים שגיאות-המשגה או הטיות נפוצות שקשורות לשפה הפחות מתמחית, על-ידי כך שהם מספקים קומוניקציה ברורה, מפורשת, לא-עמומה [=חד-משמעית] ויעילה בין אנשי מקצוע. ללא הז’ארגון התיאורטי, הקומוניקציה תהיה מעורפלת ללא צורך, רצופה הפרעות, ונתונה למשמעויות אישיות שקשורות בדרך כלל לשימוש השפה ביום-יום.

ניתן למקם את העוצמה והחשיבות של הז’ארגון בהקשר אישי יותר. דמיינו לעצמכם לדוגמה, שאתם מבקרים שני רופאים ומדווחים על סימפטומים שכוללים בלוטות נפוחות, עייפות וישנוניות. כל אחד משני הרופאים מזמין את אותן בדיקות דם ומחייב אותך ב-40$. הביקור במרפאה הוא עוד 30$. כל רופא מבקש ממך לחזור תוך 3 ימים כדי ללמוד את תוצאות בדיקות המעבדה (עוד ביקור של 30$) בביקור השני, הרופא הראשון אומר לך שאתה “חולה” ועליך ללכת הביתה ולנוח למשך שישה שבועות. הרופא השני מדווח שיש לך מונונוקליאוזיס-זיהומי וששישה שבועות מנוחה הם התרופה היחידה. מהי תגובתך לשני הרופאים, שכל אחד מהם חייב אותך באותם סכומים, עשה את אותן בדיקות דם, והציע את אותה תרופה? איזה מהם סביר שתבקר שנית? מדוע? ההבדל הוא בין זה שאומרים לך שאתה “חולה” לבין זה שניתן לך שם המחלה שלך בשפה הטכנית, הז’ארגון. לספר זה יש דרישה משתמעת [=בלתי מפורשת] של שפה זרה – מצופה שהקוראים ישלטו באופן מתון לפחות ב”ז’ארגון”.

מנגנון שינוי

תכונה ייחודית של התיאוריות ההתפתחותיות היא שהן חייבות לפרט תהליך כלשהו או מנגנון כלשהו האחראי ליצירת השינויים שמהווים התפתחות. מנגנון שינוי זה מהווה “מנוע” שמפעיל את ההתפתחות. אלמנט זה הוא קריטי. כיצד ניתן להסביר את ההתפתחות בלא לזהות משהו שהיא יוצרת? לרוב, היבט זה מצית יותר דיונים, ויכוחים וביקורת מאשר כל היבט אחר של תיאוריה, בעיקר משתי סיבות: ראשית, זוהי אחת מהתכונות הקריטיות ביותר של תיאוריות התפתחותיות, ושנית, הוא לרוב אחד המרכיבים החלשים ביותר שלהן.

<<<<<<עמוד 10 מכאן>>>>>>>>>

פרדיגמות מתחרות מדברות על מנגנוני שינוי שונים. לדוגמה, מספר תיאוריות בפרדיגמה אחת אומרות שבשלות ביולוגית היא הגורם להתפתחות, ולפי זה משתמע שגידול אינדיבידואלי הוא קבוע יחסית וברובו חסין בפני גירויים סביבתיים. בהתאם לכך, תיאוריות התפתחותיות אומרות שהתפתחותם של תחומים כגון: אישיות, חשיבה, טמפרמנט, שפה ומוסריות הן התוצאה של תוכנית מולדת שמושלת בתזמון ובצורה שלהם ושלא ניתן לשנותה כל-כך על-ידי אירועים סביבתיים. בניגוד לכך, תיאוריות בפרדיגמה מתחרה עשויות לטעון שהיחידים ניתנים לריקוע וגמישים. כתוצאה מכך, תיאוריות אלה רואות בהבשלה ובגרות כקובעות גבולות רחבים ללמידה, וטוענות שדווקא אירועים סביבתיים ספציפיים הם אשר מושלים בהתפתחות.

מגבלות של תיאוריות התפתחותיות

כפי שצויין קודם לכן, פרדיגמות מגבילות תיאוריות בדרכים חשובות מסויימות על-ידי צידוד בהנחות, בעיות, שיטות ונתונים מסויימים אך לא באחרים. מאחר שתיאוריות פועלות בתוך מסגרת של פרדיגמה, יש להם מגבלות המובנות בהן. חסרונות אלה לא הופכים את התיאוריה לבלתי תקֵפה, אלא הם פשוט דורשים שאדם יבין מה התיאוריות אינן יכולות לעשות.

ראשית, חלון תיאורטי מוציא מהחשבון סוגים מסויימים של מידע. בכל מחקר על הטבע האנושי, רק חלק זעיר מתוך כל מה שקורה יכול להירשם. לדוגמה, אם אנחנו לומדים את הלמידה החברתית של ילדים, סביר שנתעלם מכמות ניכרת של התנהגות בלתי רלוונטית – פיהוקים, טיולים לשירותים, גירודים, וסוגים אחרים של תנועות עצבניות. תיאוריה מגדירה את הסוגים של אירועים שיש לרשום וללמוד. בהכרח היא מלווה בבחירות מודעות ושקולות שסוגים מסויימים של אירועים נחשבים ראויים לציון ושאחרים לא (White 1976).

שנית, אירועים אנושיים אשר כן נרשמים תמיד יהיו מוטים במידה מסויימת. הטייה זו היא תוצאה ישירה של השיטות שהכלים השתמשו בהן (השיטות של החוקר) שיושמו תחת תנאים ניתנים לשחזור. שיטות אלה פועלות כמו פילטרים והן מסננות פנימה ומסננות החוצה סוגים מסויימים של מידע. המידע המתקבל במחקרים הינו תמיד בלתי שלם במונחים של כלל המידע הזמין בסיטואציה מסויימת. ואולם, חוסר שלמות עשויה להיות יחסית מינורית, כמו בשימוש במשקל רגיש כדי לרשום את הגידול היומי במשקלו של תינוק (ההטייה מתרחשת בדחיסה של כל המשקל שהוא עלה ביום אחד למדידה אחת בלבד). מצד שני, ההטייה עשויה להיות נרחבת, כפי שמתרחש כאשר משקל הילד נמדד על-ידי רופא ילדים פעם בשנה: כל הגידול של שנה שלמה נדחס לתוך רגע אחד. בכל מקרה, יש צורך להשתמש בכלים כדי לאסוף מידע, אבל הם תמיד מספקים הערכות חלקיות ביותר של כל האירוע שנלמד. הטייה מסוג זה משתנה משיטה אחת לאחרת, אך הנקודה החשובה היא שהיא תמיד מתרחשת לא כמחדל של שיטה מסויימת אלא על-ידי עצם העובדה של הצורך להשתמש בכלל בשיטה לאיסוף נתונים.

<<<<<<<<<עמוד 11 מכאן >>>>>>>>>

שלישית, תיאוריות הן בהכרח הסברים בלתי שלמים של הטבע האנושי. שוב, מכיוון שתיאוריות משקפות מגבלות של הפרדיגמה שממסגרת אותן, הן מוגבלות ולא יכולות להקיף את כל המכלול של הטבע והנסיון האנושי. בעייה חדשה עולה כאשר  מבינים שבני-אדם הם אלה שכותבים תיאוריות ומנהלים מחקרים. ה”עובדות” שנאספות על-ידי החוקרים הן עובדות, רק בגלל שהן משקפות את העניין ותשומת הלב של החוקר עצמו. ככלות הכל, החוקרים היו יכולים להתעניין בנושאים אחרים ולמעשה היו אוספים עובדות אחרות. בחירות אישיות כגון אלה משפיעות על רוב התיאוריות והמידע אודות הטבע האנושי (Mischel, 1976). יתירה מזו, בעיות אשר לגביהן אמורות להיאסף עובדות, מובילות לתוכניות מחקר שונות ולסוגים שונים של תיאוריות (Hanson, 1958; Toulmin, 1961). חוסר שלמות זה במובן הרחב אינו זהה לאמירה שהתיאוריות לא יכולות לספק הסברים שלמים ומתאימים של הבעיות הצרות שבהן הן עוסקות.

תיאוריות כנראה לעולם לא יספקו לנו את האמת האולטימטיבית אודות הטבע האנושי (וגם לא התנסויותינו האישיות, זכרונותינו, אנקדוטות וכדומה), למרות שהן כן מספקות לנו אמצעים שיטתיים לשם גישה לאמת. אמנם המגבלות המובְנות בתוך התיאוריות עשויות להתפרש אצל חלק מהאנשים כך, שעלינו להתייאש מהבנה מלאה או מהערכה מלאה של כל המכלול של הטבע האנושי, אבל מסקנה כזו אינה מוצדקת. אם התיאוריות באמת ניתנות לבדיקה, אז הן מספקות אמצעי לסילוק הרעיונות המוטעים שאנו מחזיקים בהם אודות הטבע האנושי. על-ידי הסרת אי-הדיוקים בידע הקולקטיבי שלנו, נוכל בהדרגה להתקרב לאמת. מחקרים תוך שיקול דעת, בהדרגה מבטלים מושגים שגויים, ובכך מותירים תמונה של האנושות שהיא פחות מוכתמת בשגיאות מאשר קודם לכן.

נקודות לסיכום

1. חמישה עקרונות תומכים ברעיון שאין דבר שימושי יותר מאשר תיאוריה טובה. תיאוריות (1) נותנות משמעות לעובדות ולא להפך, (2) מייצגות את הידע הציבורי ולא את הידע הפרטי, (3) ניתנות לבדיקה, (4) פחות מורכבות מאשר אנשים, (5) ניתנות להכללה.
2. פרדיגמות מכילות תיאוריות מרובות, מערכת של “מציאויות/אמיתות” (“reals”) ניתנות לצפייה, מועדון של מדענים, והסכמות הדדיות אודות המציאות. פרדיגמות הן המסגרת שבתוכה תיאוריה פועלת.
3. תיאוריות, כמו ה-Umwelts של ון אוקסקול, הן חלונות הסתכלות בשביל לראות.
4. תיאוריות אינן מודלים. מודלים הם ייצוגים פיזיים, לשוניים, לוגיים או גרפיים/תמונתיים. מודלים מדגימים ולא מסבירים. תיאוריות מציעות הסברים ולא ייצוגים.
5. תיאוריה היא מערכת קוהרנטית (ברורה) ואינטגרטיבית (משולבת) של משפטים המכילים עקרונות פנימיים, עקרונות גשר, וגוף ניתן לזיהוי של תופעות שהן מנסות להסביר. לפי הגדרה זו לתיאוריות התפתחותיות יש רכיבים מבניים משותפים (הנחות, בעיות לחקירה {תופעות ושיטות}, עקרונות פנימיים, עקרונות גשר ומנגנוני שינוי), אף שהתוכן של רכיבים  אלה שונה בכל תיאוריה ותיאוריה.
6. לתיאוריות התפתחותיות יש מגבלות מובְנים: חוסר-שלמות של המידע, הטיות ועיוותים של המידע, ובחירות סובייקטיביות ואישיות של מדענים בדבר איזה מידע לאסוף.

<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< סוף המאמר >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< סוף הקובץ >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>