חלק א: מבוא

לעתים קרובות נטען שלאדם יש “זכות מוסרית או משפטית לפרטיות”. מדובר בזכות עמומה שהמחוקק לא הגדירה בצורת מפורשת או לכל הפחות בצורה שאינה ברורה, וגם אם משמעותה ברורה היא אינה מובנית מאליה מבחינה נורמטיבית.

הזכות לפרטיות הינה זכות שזכתה להכרה כזכות על חוקתית במסגרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.הצורך בהגנה על פרטיותו של אדם עומד, לעתים קרובות, בסתירה לתכליות אחרות שברצון החברה לעודד כדוגמת הרצון להגיע לבירור האמת, העשוי להצדיק פגיעה בפרטיותן של הבריות בנסיבות מסוימות. כך למשל,זכותה של המשטרה לבצע חיפוש בביתו ועל גופו של אדם על מנת למצוא ראיות למעשה פשע העומד בסתירה לזכותו של אדם לפרטיות.

העידן המודרני וההתפתחויות הטכנולוגיות כגון התרחבות אמצעי התקשורת ההמוניים, גידול התפוצה של מכשירים טכנולוגיים המאפשרים האזנה,התחקות ובילוש ממרחק,התרחבות האיסוף והריכוז של מידע בידי גורמים ציבוריים מציב אתגרים בכל הנוגע לפרטיותו של האדם.אתגרים אלו יצרו את הצורך בהגנה על זכותו של האדם לפרטיות.  בהקשר לכך,יש לשאול את עצמנו האם וכיצד זכאי החשוד בפלילים להגנה על פרטיותו. שכן בתוך בליל המידע ניתן למצוא ראיות שמצד אחד עשויות לסייע למהלך החקירה ומנגד עשויות לפגוע בפרטיותו של החשוד ולעיתים של הסביבה, למשל בנושא של האזנות סתר.

בעבודה זו, אסקור את הפסיקה שקדמה לחוק יסוד אדם וחירותו לעניין זכות הפרטיות וההבדל בגישת הפסיקה לאחר שנחקק חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. אציג את המקורות הנורמטיביים בהם מעוגנת הזכות לפרטיות, וכיצד היא מיושמת בראי הפסיקה. כמו כן, אבחן כיצד מעוגנת הזכות לפרטיות במדינות נוספות, ואשווה בין הזכות לפרטיות בישראל אל מול הזכות באותן מדינות.

בפרק השלישי של העבודה אבחן את האיזון בין פרטיותו של אדם אל מול זכותו של הציבור לדעת. ברצוני לשים דגש לאופן בו הזכות לפרטיות באה לידי ביטוי בזכויותיו של החשוד בצל ההליך הפלילי . שכן אל מול זכותו של החשוד להליך הוגן מוצג אינטרס חשיפת וברור האמת.לשם כך, נשאל האם באיסוף מידע אודות החשוד קיימת פגיעה בהגנת הפרטיות? אל מול זה,נציג את זכות הצדדים לעיון בחומר חקירה. כאמור,יש להבחין בחומר חקירה הקשור במישרין להגנתו של הנאשם אל מול חומרי חקירה של העדים או המתלוננים העשויים להיפגע, שכן מדובר בפגיעה בפרטיותם של עדים/ מתלוננים כאשר לא עולה בידם של ההגנה להוכיח כי מדובר בחומר חקירה העשוי לסייע או לתרום להגנתו של הנאשם , ובמסגרת פרק זה נבחן את עיון בחומר החקירה של הנאשם בצל סעיף 74,ונבחן האם קיימים  אינטרסים העשויים להיפגע ,ושל מי בזכות עיון בחומר החקירה.כמו כן,נבחן את זכותו של הציבור לדעת כפועל יוצא של עקרון הפומביות אל מול זכותו של החשוד לפרטיות, האם מול עקרון הפומביות שהינו עיקרון חיוני בפרוצדורת המשפט הפלילי יש מקום להגנת פרטיותו של החשוד טרם הגת כתב אישום או של הנאשם בפלילים, למעשה השאלה המתבקשת היא האם עקרון הפומביות הינו חזות הכול , כאשר לא מדובר בחשודים שהינם קטינים, בפרק זה לא קיימת התייחסות לפרסום של שמות החשודים במדיה התקשורתית , אלא מדובר בסגירת דלתיים בלבד. ולסיום, נשאל האם הסרת שמות החשודים טרם הגשת כתב אישום פוגעת בזכותו של החשוד לפרטיות או פוגעת בהגנת שמו הטוב. או לחילופין מדובר בזכותו של הציבור לדעת

הפרק הרביעי יוחד לסיכום כל התהיות והמסקנות אליהן הגעתי במהלך העבודה, אציג את חוות דעתי האישית בכל הנוגע לפרטיותו של חשוד בהליך פלילי והאם קיים מקום לשינוי.

תוכן העניינים

חלק א’ : מבוא

חלק ב’ : הזכות החוקתית לפרטיות במדינת ישראל

1. הפסיקה אשר קדמה לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו אל מול הפסיקה שלאחר חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
2. הזכות לפרטיות בראי החקיקה
3. הזכות לפרטיות בראי הפסיקה בישראל
4. משפט משווה לזכות הפרטיות.

חלק ג’ : האיזון בין הזכות לפרטיות אל מול הגנה על הציבור וכפועל יוצא מניעת עבריינות

1. הגנה על הפרטיות בכל הקשור לאיסוף מידע.
2. הגנה על פרטיות אל מול זכות הציבור לדעת וכפועל יוצא הזכות לפומביות הדיון.
3. איסור פרסום שמות חשודים- אימתי
4. מתן אישור לחשיפת חומר חקירה אל מול הזכות לפרטיות.

חלק ד’ : אחרית דבר

חלק ה’: מקורות

חלק ו’: נספחים