The Attachment Paradox How Can So Many of Us (the Insecure Ones) Have No Adaptive Advantages
פרדוקס ההתקשרות: כיצד ייתכן שרבים כל כך מאיתנו (חסרי הביטחון) חסרים יתרונות הסתגלותיים? תקציר תיאוריית ההתקשרות של באולבי הובילה לגוף מחקרי עצום והרחבות מושגיות. למרות שתיאוריית ההתקשרות והחקר שלה מציעים כי התקשרות בטוחה מספקת לאדם יתרונות אדפטיביים רבים בכל שלבי חייו, קיימים מספר מחקרים המראים כי ניתן לסווג כמעט מחצית מבני האדם כבעלי התקשרות בלתי בטוחה או כחסרי ביטחון בנוגע להתקשרות. נראה תמוה כי האבולוציה הותירה את בני האדם בפוזיציה פגיעה זו אלא אם כן קיימים יתרונות מסוימים, תחת תנאים מסוימים, לסגנון ההתקשרות החרדתית וסגנון ההתקשרות הנמנעת. אנו טוענים כי קבוצה חברתית הכוללת חברים עם דפוסי התקשרות שונים עשויה לשרוד באופן מוצלח יותר מאשר קבוצה הומוגנית של אינדיבידואלים בעלי התקשרות בטוחה. דרך טיעון זה, אנו מרחיבים את ההיקף של תיאוריית ההתקשרות והחקר שלה על ידי בחינת מגוון רחב יותר של פונקציות אדפטיביות הקשורות באסטרטגיות של התקשרות בלתי בטוחה. תיאוריית ההתקשרות של באולבי טוענת כי קיימת מערכת התנהגותית מולדת שהתפתחה באופן אדפטיבי במהלך האבולוציה של היונקים. מכיוון שהתינוקות של בני האדם נולדים בלתי-בוגרים וזקוקים לתקופה ארוכה של טיפול והגנה, הם מצוידים ברפרטואר של התנהגויות המגדילות את הסבירות כי הם יישארו קרובים לאלו התומכים בהם. כלומר, מערכת ההתקשרות ההתנהגותית התפתחה מכיוון שהיא הגדילה את סיכויי ההישרדות וההתרבות של אותם אינדיבידואלים שנולדו ללא יכולות הגנה, תנועה או הזנה מתאימות. כמות עצומה של מחקרים נערכו מאז שאיינסוורת’ ותלמידיה זיהו לראשונה הבדלים אינדיבידואליים בקרב פעוטות בכל הנוגע לשימוש באסטרטגיות התקשרות שונות. דפוסי ההתקשרות הבלתי בטוחים העיקריים, המכונים לרוב התקשרות חרדתית והתקשרות נמנעת, קשורים להסתגלות גרועה יחסית, ובמקרים מסוימים, קשורים גם לפסיכופתולוגיה בשלבים שונים במהלך החיים.