פרק מתוך ספר ערוך

פרק 8 – טיפול פסיכו-חברתי והסביבה   טיפול פסיכו-חברתי, כפי שהמונח מרמז, משמעותו איננה כזו שבכל סיטואציה אנושית שיש בה חוסר איזון או הפרעה תחייב שינויים פנימיים של יחידים. פעמים רבות הסיטואציה עצמה או התקשורת הבין אישית הן אלה שיש לטפל בהן, להתאים או לשנות אותן. כפי שנידון בפרק 2, ניסיונם של לקוחותיהם של עובדים סוציאליים קליניים מעיד כי בעיות רבות אינן נובעות מפגמים אישיותיים; אלא, הם מצריכים ניתוח שמבוסס על בדיקת ליקויים סביבתיים או סיטואציה-אנושית בלתי מאוזנת. למשל, “חריגה” מסוג כלשהו עשויה להיות תגובה צפויה למבנה אפשרויות בלתי מספק או מחסור במשאבי בסיס אנושיים הכרחיים. אין ספור סוגים של “תחלואות” ((”pathology” עשויות לנבוע מ”מיסטיפיקציה” (“mystification”) או “כפילויות” (“double –binding) בתקשורת (ראו פרק 14 עבור ההגדרות). “התנהגות קיצונית” (“acting out”) יכולה להיות האפשרות היחידה במקום התפטרות או חוסר אונים אל מול מצבים אנושיים בלתי נעימים או מזיקים. ככל שהמערכת הפסיכולוגית שילבה מערכות ותפיסות עולם אקולוגיות (מערכתיות), עובדים סוציאליים קליניים שאימצו את הגישה הזו נעשו מתוחכמים בניסוח של סיטואציות של התנהלות מול לקוחות, וזה תרם להערכות עקביות יותר של הבעיות או מה שיש לשפר בסיטואציה נתונה. כפי שנדגים, הבחנה בין אדם לבין הסביבה היא מלאכותית ונעשית רק על מנת לנתח תוך כדי פירוש מרכיבים שונים במכלול אדם-מצב. פרק זה על טיפול סביבתי מובחן מפרקים אחרים מטעמי נוחות בלבד. עבודה “ישירה” ו”בלתי ישירה” שזורות זו בזו באופן בלתי-נמנע: נדיר שהתערבויות סביבתיות עומדות בפני עצמן. האחראיים על מקרה צריכים לעבוד באופן ישיר מול לקוחותיהם בקבלת החלטות לגבי שינויים חיצוניים. למרות שאנחנו תומכים תמיד בנסיבות שלא מתאימות לבני אנוש והעשרת האיכות הכללית של חייהם

דיון משקף של תצורת אדם-מצב כפי שברור מהפרקים הקודמים, עבודה סוציאלית פסיכולוגית מדגישה משיכת מטופלים להתחשבות משקפת של המצבים שלהם והתפקוד שלהם בתוכם. בפרק 4 הראנו את התועלת של שלוש מחלקות מרכזיות של עבודה מסוג זה: שיקוף אדם-מצב (person-situation reflection|) – התחשבות ניתנת לטבע של מצב המטופל, התגובות שלו או שלה למצב, והאינטראקציה בין התגובות למצב. שיקוף תבנית דינמית(pattern dynamic reflection)- שבו תבניות תדובה או נטיות באות בחשבון. שיקוף התפתחותי (developmental reflection) – שבו תשומת הלב מתמקדת בגורמים ההתפתחותיים בתבניות אלו. הקטגוריה הראשונה של שיקוף, נושא פרק זה, היא צורה של טיפול שמשתמשים בו באופן אוניברסאלי בעבודה סוציאלית (case work). בגישה הפסיכולוגית, העובד מנסה בצורה אופינית לעזור למטופל להגיע לצורה מסוימת של הבנה מוגברת, לא משנה עד כמה הדיון המשקף יצטרך להיות נתמך בעבודה תומכת, ישירה או מאווררת[1]. הפרוצדורות בהן משתמשים בשיקוף אדם-מצב הן הערות, שאלות, הסברים, ואמצעי תקשורת לא מילוליים שמקדמים את השיקוף של המטופל בעיקר על אירועים נוכחיים או שקרו לאחרונה. שיקוף אדם-מצב מובדל משיקוף התפתחותי בשל העובדה שהאחרון קשור לחוויות חיים מוקדמות, אלו שקרו כאשר האדם היה חי באופן נורמלי עם הורים, שנות הצמיחה אל עבר בגרות. חומר רלוונטי הנמצא בזמן בין תחילת הבגרות לבין ההווה נחשב חלק משיקוף אדם-מצב. כפי שנדון בפרק 4, שיקוף אדם-מצב יכול להתחלק לשש תת קטגוריות: התחשבות המטופל ב: אחרים, הבריאות הפיזית שלהם, או המצב. הפעולות שלהם עצמם במובן של השלכות, השפעות על אחרים, או אלטרנטיבות. הטבע של הפעולות, המחשבות והרגשות שלהם. הפרובוקציות או הגירוי או הסיבות הפנימיות המיידיות לריאקציות ולתגובות שלהם. הפעולות, הרגשות והמחשבות של עצמם מעמדה הערכתית. הריאקציות שלהם לעובד ולתהליך הטיפול. אנשים אחרים, בריאות והמצב הראשונה מבין