פרק מתוך ספר ערוך

פרק 1 הסוגיות העיקריות בתחבורה ופיתוח עירוני דייויד בניסטר ונתנאל לישפילד 1. מבוא לתחבורה יש השפעה כבירה על ההתפתחות המרחבית והכלכלית של ערים ואזורים. האטרקטיביות של אזורים מסוימים תלויה במידה מה בנגישות היחסית שלהם, שהיא תלויה באיכות ובכמות של תשתיות התחבורה. באופן כללי, נדמה שהקשר הזה מבוסס ומוכח, אך כפי שספר זה טוען, השיטות שזמינות לנו עבור ניתוח הקשר בין תחבורה לפיתוח עירוני אינן יעילות, במיוחד בהקשר של טבען המשתנה של ערים והגלובליזציה של הכלכלה העולמית. עברו כבר 40 שנה מאז שמיטשל ורפקין פרסמו את המחקר שלהם, [1]“תחבורה עירונית – פונקציה של שימושי קרקע” (מיטשל ורפקין, 1954) שם נותחו לעומק לראשונה הקשרים בין שימושי קרקע ותחבורה. כאן נטען שאם ניתן למדוד פעולות מסוימות הקשורות לשימושי קרקע, אז ניתן לבצע הערכה כמותית של רמות התנועה הקשורות לשימושי הקרקע האלו. לרמות התנועה באזורים עירוניים יש קשר ישיר עם שימושי קרקע. למרות זאת, ויכוח מתמשך של 40 שנה הוא אינו סיבה מוצדקת לספר. לעתה יש אוסף של סוגיות בעלות חשיבות מושגית, תיאורטית, אנליטית וניסיונית שצריך להתייחס אליהן שכן קיים בתחום ויכוח אינטנסיבי ומעורר מחלוקת. זה ויכוח בינלאומי בהיקפו, ומטרתו העיקרית של ספר זה היא לצרף יחד את כלל מקורות הידע האפשריים מארצות הברית ואירופה כך שהאג’נדה עבור סוף המילניום תוכל להתממש. פרק פתיחה זה מציג חלק מהסוגיות עיקריות בתחבורה ופיתוח עירוני, ומהווה את ההקשר עליו יש לבסס את התרומות בהמשך הספר. מטרתו השנייה היא להציג לקורא את מבנה הספר ולתת לו טעימה מהטענות והראיות המוצגות שם. 2. הקשר בין תחבורה ופיתוח ערים משתנות בהתאם למעבר של אנשים ועסקים מהמרכז, המעבר המוגבר לפרברים והרצון

סיפורו של מחנה המוות הראשון של היטלר פטריק מונטג 1  הקדמה   סיפרות עניפה קימת בנושא השמדת היהודים במהלך מלחמת העולם השניה. עובדה ידועה היא שמיליוני אנשים מצאו את מותם בשואה, אולם המידע אודות מרכזי ההשמדה הינו מצומצם למדי. מטרתו של הספר הזה היא למלא במעט את החסר בידע אודות אחד ממחנות אלה. ספרים רבים יצאו לאור אודות מחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו, אך מעט מאוד נכתב על המחנות טרבלינקה, סוביבור, בלז’ץ וחלמנו שייעודם היחידי היה השמדה. ההיסטוריה של חלמנו- מחנה ההשמדה הראשון שהוקם על ידי המשטר הנציונל סוציאליסטי- ואשר שימש זרז ביורוקרטי ומודל מעשי עבור המחנות האחרים שהוקמו ואשר היוו מה שנקרא אחר כך בשם הפתרון הסופי, הינה עד היום תעלומה יחסית. מטרת המחקר הנוכחי היא להוציא לאור את מעט הידע הקים בפרק משמעותי זה של ספרות השואה ולעקור תפיסות מוטעות שהשתרשו סביב הקמתו של המחנה. מחנה חלמנו שבר מחסום פסיכולוגי בעצם ייסודו כמחנה מוות, וכן העניק דפוס מבני שעל פיו נבנו מחנות נוספים.   מעט מאוד ספרים נכתבו אודות חלמנו. שני ספרים שנכתבו בתקופה הראשונה לאחר המלחמה יצאו לאור בפולנית והם מהווים את עיקר המידע הקים בידינו. הראשון: “מחנה המוות בחלמנו און  נר”, מאת דז’ודז’ וואדיסלאב בדנארץ, מתאר את החקירות שערכה הממשלה הפולנית לאחר מלחמת העולם השניה בנושא המחנה, ואשר נוהלו על ידי מחבר הספר. הספר השני : “מחנה ההשמדה בחמלנו און נר”, מאת פרופסור אדוארד סרוואנסקי, יצא לאור באמצע שנות השישים במערב גרמניה, לאחר שנשפטו בבון שנים עשר מצוות המחנה לשעבר, מוסיף מעט ידע ממשי לנושא. בנוסף, הודפסה תמצית מעבודתו של בנדארץ מתורגמת לאנגלית, בתוך הכרך הראשון של Bulletin

ד”ר בנימין נויברג על רקע החלל המדיני והפוליטי שעתיד היה להיווצר בארץ ישראל לנוכח סיום כוח שיפוטו של הכתר הבריטי, וזאת לאחר החלטה 181 של עצרת האו”ם שהתקבלה ב29 בנובמבר 1947, החל הישוב היהודי בארץ להקים את גופי השלטון הראשונים של המדינה היהודית העתידה לקום. במרס 1948 הוועד הלאומי והסוכנות היהודית לארץ ישראל החליטו להקים “מועצת ממשלה זמנית,” שלאחר מכן תהפוך ל”מועצת העם” שתייצג את הגוונים השונים של היישוב היהודי. המתווה להקמת מוסדות השלטון העיקריים היה מבוסס על “תכנית החלוקה” של האו”ם, לפיה שלושה שלבים: כהונת “מועצת המדינה הזמנית” כרשות מחוקקת; בחירת “אסיפה מכוננת” בבחירות חופשיות, שתקבע את החוקה; וקביעת הרשות המחוקקת הקבועה בהתאם לחוקה. בפועל חלו סטיות ניכרות מהתכנית. מועצת המדינה הזמנית חוקקה את פקודת הבחירות לאספה המכוננת, שלאחר מכן תיקרא בחקיקה נוספת “הכנסת הראשונה”. מהלך זה בפועל הוביל לריקונה מתוכן של האסיפה המכוננת שמטרתה הייתה לקבוע את החוקה. הכנסת הראשונה קיימה דיונים בנוגע לחוקה אך נמנעה מלכונן אותה. ההחלטה שהתקבלה היא שמלאכת כינון החוקה תיעשה בשלבים. כך בין כנסת לכנסת חוקקו חוקי יסוד כפרקים במלאכת כינון החוקה. חוקי היסוד מסדירים את סמכויות רשויות השלטון וקובעים את ההגנה על זכויות היסוד של האדם. להכרזה על הקמת מדינת ישראל יש חשיבות משפטית: ביטוי הנורמה הבסיסית של המפשט בישראל, וביטוי ה”אני מאמין” של העם. הנורמה הבסיסית בעצמה אינה חלק מהמשפט הפוזיטיבי, אולם היא המעניקה ביסוס משפטי לכל שאר הנורמות המשפטיות במדינה. הוראותיה של הכרזת העצמאות מתוות את אופייה של המדינה. תכליתה של כל חקיקה היא לעמוד בהתאמה עם עקרונותיה המנחים של ההכרזה. אופייה של המדינה אינו נוצר על ידי ההכרזה, אלא