מאמרים מתורגמים לעברית

מסגרת כל-זמן עבור מיון באמצעות עץ-החלטות היכול בצע החלטות מדויקות בתוך מסגרת תקציבית הדוקה של הוצאות על בדיקות.  סיכום עיקרי המאמר 1 הקדמה  כמה דוגמאות לקביעת קריטריון מיון בלמידת מכונה במסגרת עלות מוגדרת:  בקרת איכות בייצור תוכנה: הגבלות מעשיות דורשות הגדרת זמן קבוע מראש לביצוע החלטות מיון עבור כל שבב.   דיאגנוזה רפואית: הבדלים פרטניים דורשים החלטה על בסיס מגבלות עלות מוגדרות מראש עבור כל מטופל.    זיהוי תקיפות ברשת: הבדלים במשאבים הזמינים למיון בהתאם לתנאי העומס המסוימים על הרשת  דורשים את היכולת לחזות את הבאות.  הצעה לייעול: Anytime algorithm: יותר משאבים משפרים את איכות התפוקה. מכאן, שבאופן דומה, ניתן לייצר:  anycost classifier: ממיין שעלויות טעויות החישוב שלו פוחתות כאשר הקצאת המשאבים לבדיקות עולה.  כיצד לייצר “ממיין כל-מחיר”?  בחירת סט מאפיינים שעלותם הכוללת מתאימה לתקציב ובניית מודל בהתאם למאפיינים אלו.  שימוש במודל עץ החלטה: אטרקטיבי עבור בקרה על עלויות מיון, מכיוון שמוגבל לערוץ אחד המחבר בין השורש והעלה.  ניתן להמיר את עצי החלטה בקלות ל”ממיין כל-מחיר”. כמה דוגמאות אחרונות ללומדי עץ החלטה שמטרתם למזער את העלות הכוללת במהלך המיון—עלות הבדיקות והטעויות בחישוב: ICET, DTMA, ו-ACT (האלגוריתם של כותבי המאמר). הבעיה עם האלגוריתמים הקיימים היא הרגישות שלהם לעלויות גורם המיון. מכאן שדרוש אלגוריתם למידה שיכול לתפקד תחת תקציב מיון הדוק ושיכול להפחית עלויות טעויות בחישוב.  דוגמא לממיינים היודעים להחליט אילו בדיקות לבחור: בתגובה למקרה מפורט חלקית, “ממיין אקטיבי” יודע לפרוט איזו בדיקה יש לבצע הלאה (Greiner et al. 2002). עם זאת, האתגר הוא, שמיון מסוג זה יכול לפעול רק כאשר הממיין מוגבל למספר קבוע של בדיקות המוגדר לפני הלמידה.  התמודדות עם האתגר:  TATA

As Normal as Possible’: Sexual Identity Development in People with Intellectual Disabilities Transitioning to Adulthood מבוא המעבר לבגרות הינו מורכב עבור אנשים צעירים עם מגבלות שכליות. אנשים עם מגבלות שכלית (ידועים גם כמוגבליות למידה, או הפרעות התפתחות שכלית) מעצם ההגדרה, יסבלו מלקות ביכולת השכלית שלהם שמשפיעה על יכולת ההסתגלות ועל היכולת לחיות חיים עצמאיים, שמתרחשת במהלך תקופת ההתפתחות עם השפעה מתמשכת על התפקוד. בחברה בה בגרות נתפסת כרכישת עצמאות, אנשים צעירים עם מגבלה שכלית מוצאים את עצמם מטופלים כילדים במשך זמן רב יותר בשל הצרכים הנתמכים שלהם, נתפסים כפגיעים, ומעוכבים או ללא יכולת להשיג מטרות של “מבוגרים” כמו עצמאות בדיור. מעבר מתרחש גם בקרב המטפלים, שממלאים תפקיד חיוני בתמיכה באנשים הצעירים במעבר לבגרות. משימת מפתח בהתפתחות של זהות בוגרת קוהרנטית, עם סתירות בפיתוח הזהות מוביל לקונפליקט במחשבה על העצמי. הזהות היא אינטראקטיבית, עם הורים, עמיתים וחברה התורמים לבוגרים הצעירים מבנה של זהות ומשא ומתן. במהלך המעבר, הבגרות מאופיינת במשא ומתן מתמשך על הזהות, היכן שהתנסויות עשויות להיות שונות באמצעות זהות אישית וחברתית.   הזהות עבור מוגבלות שכלית, מאוד סטראוטיפית, ונהיית משולבת בתוך הזהות העצמית של אנשים צעירים ברמה רגשית באמצעות אינטראקציות של יום יום ומערכות יחסים, דרך המודעות להשפעה של אחרים על החיים שלהם. למרות זאת, ישנם מעט מחקרים על האפקט של סטיגמות במצבים של מוגבלות שכלית על היכולת של האדם לפתח זהות עצמית קוהרנטית, למרות שהזהות של המגבלה השתלבה באופן חזק שהפכה להיות הזהות המרכזית של האדם, מעבר לזהות המינית. מבחינה היסטורית, יחס כלפי המיניות של אנשים עם מוגבלות שכלית הייתה כל כך שלילית, שהפרדה וסטראליזציה נועדה למנוע מהם

Key words: father-absence, father-image, psychoanalysis, transference/counter transference Assessing the impact of father-absence from a psychoanalytic perspective הערכת השפעת העדר-אב מנקודת מבט פסיכואנליטית מאמר זה בוחן את תפקיד האב והשפעות היעדרותו במסגרת התיאוריה הפסיכואנליטית. המאמר פותח בסקירה של הכתבים הפסיכואנליטיים המוקדמים על האב ותפקידו בהתפתחות הילד. לאחר מכן, הספרות המתארת את השפעות אובדן/העדר אב מנקודת מבט התפתחותית תמוקם במסגרת ארבעת הפסיכולוגיות המרכזיות: תיאוריית הדחפים/מבנית, פסיכולוגיית האגו, תיאוריית יחסי אובייקט ופסיכולוגיית העצמי. נדון בהשלכות טיפוליות ביחס לחמישה אזורי הערכה: (1) איכות וטבע ההיקשרות אל האב; (2) תפקיד האב במהלך הפרדה-הפרטה ראשונית ומשנית; (3) סוגיות אדיפליות; (4) היכולת של האב לתפקד כאובייקט-אני חשוב; ו (5) טבע ואיכות הייצוג האבהי. לבסוף נציג מקרה ולאחריו דיון בהשלכות הקליניות בהערכת הדינמיקה בין אב וילד. המאמר מסכם בתיאור זרמים תרבותיים המאצילים את החשיבות בהבנת תפקיד האב בהתפתחות הילד וההכרח בקרב מטפלים להעריך באופן מושכל סוגיות אבהיות שמטופלים מביאים לטיפול. הקדמה  ב 1900 פרויד כתב שאובדן אב הוא האובדן הגדול ביותר שאדם יכול להתנסות בו. כמה מהכתבים הפסיכואנליטיים המוקדמים ביותר על השפעות העדר האב נבעו מעבודתן של אנה פרויד ודורותי ברלינגהאם במהלך מלחמת העולם השנייה במחלקת התינוקות בהמפסטד, אנגליה. הן הבחינו שבפנטזיות, הדימויים הנפשיים של ההורים, ובעיקר דימוי האב, כהורה שאינו נמצא רוב הזמן, “עוברים שינויים משמעותיים בהשוואה להורה האמתי בעברו של הילד” (Freud & Burlingham, 1943, p. 61). בפנטזיה הדימויים הנפשיים “נראו טובים יותרף גדולים יותר, עשירים יותר, נדיבים יותר וסבלניים יותר מאשר היו מעולם” (Freud & Burlingham, 1943, p. 61). רבים מהילדים שאחזו בדימוי אבהי אידאלי מסוג זה למעשה מעולם לא ראו את אביהם. פרויד וברלנגהאם

אם תבנה מערכת רכבות בפרברים, האם ההתפתחות תגיע? בעיה, אסטרטגיית מחקר וממצאים: יש מעט קונצנזוס בעניין השפעות מעבר הרכבות על פיתוח מגורים, בפרט בפרברים, למרות ציפיות גבוהות. אני מבקר נושא זה באמצעות בדיקת “המקרה הטוב ביותר”: אני בודק את ההשפעות של מעבר הרכבות על פיתוח דיור סביב פרברי תחנות רכבת בפורטלנד (OR), אזור עם מדיניות פיתוח תומכת מרובת תנועה. ניהלתי ניתוחים של פיתוח דיור באזורי תפיסת רבע המיילים סביב 57 רכבות פרבריות תחנות מעבר בפורטלנד הפרברית מ- 2004 עד 2014, תקופת זמן ארוכה יותר ממחקרים קודמים רבים, בהערכת גורמים שעזרו לאזורי התחנה למשוך פיתוח מגורים. פיתוחי דיור, רב משפחתי, גדל הרבה יותר מהר באזורי ההיקף של רבע המיילים סביב תחנות הפרברים שהופעלו בשנת 2004 או לפני כן מאשר הממוצע האזורי. באזורים מסביב לתחנות שנפתחו לאחר 2004 יש מעט פיתוחים למגורים. פיתוח מגורים קשור למערכות תחבורה גדולות יותר, קרקעות פנויות יותר המיועדות למגורים וקרקעות המיועדות למטרות מעורבות, שיתופים גדולים יותר של קרקעות לא מאוכלסות ושיתוף גדול יותר של אוכלוסייה לבנה. עלילה מהירה בקשרה לאדמות פנויות יותר שנקבעו למטרות בצפיפות גבוהה ולשימוש מעורב. מקום לביצוע תרגול: מערכות הרכבת יתכן וצריכות להיות בפעילות ארוכה יותר כדי להשפיע על אדמות מאשר תקופת המחקרים בחלק מהמחקרים הקודמים. מעבר לרכבות יכול להוביל פיתוח מגורים בשכונות בפרברים עם מספיק קרקע פנויה, כמה יעדים לא מגורים, ויעוד מתאים. נראה כי למדיניות ציבורית תומכת מרובה ו לתמריצים יש השפעה רבה, אך ייתכן שלא יעיל לבד אלא אם כן אלה מתקיימים תנאים מקדימים. פיתוח מוטה-תחבורה ציבורית (TOD) הפך למושג תכנון פופולרי מאוד כאשר יותר ערים בונות מערכת רכבות קלות. TOD

Depression, caffeine, Monoamines, Oxidative stress, Acetylcholinesterase Assessment of the antidepressant effect of caffeine using rat model of depression induced by reserpine הערכת ההשפעה האנטי-דיכאונית של קפאין באמצעות מודל דיכאון חולדות הנגרם על ידי רזרפין אבסטרקט מטרה: המטרה הנוכחית היא להעריך את ההשפעה האנטי-דיכאונית של קפאין. חומר ושיטות: נעשה שימוש בשלוש קבוצות של חולדות; קבוצת בקרה, קבוצת מודל דיכאון חולדה הנגרם על ידי reserpine, וקבוצת מודל דיכאון חולדה המטופל מדי יום בקפאין. בסוף הניסוי, הפעילות המוטורית של החולדות נמדדה באמצעות בדיקת שדה פתוח. למחרת הוקרבו בעלי החיים משלושת הקבוצות למדידת רמות של סרוטונין, נוראדרנלין ודופמין בקליפת המוח ובהיפוקמפוס באמצעות ספקטרופלואורומטר. בנוסף רמות של חמצון ליפידים (MDA), תחמוצת החנקן (NO), וגלוטתיון מופחת (GSH) יחד עם פעילות אצטילכולין אסטראז (AchE) ו- Na +, K +, ATPase נמדדו בשני אזורי המוח שנחקרו באמצעות ספקטרופוטומטר. תוצאות: במודל דיכאון חולדות, בעלי החיים הראו ירידה משמעותית בפעילות המוטורית. הממצא היה קשור עם ירידות משמעותיות בסרוטונין, נוראדרנלין ודופמין בקליפת המוח ובהיפוקמפוס. למרות זאת, עליות משמעותיות בפעילות AchE ו- Na +, K +, ATPase ורמות MDA ו- NO נרשמו בשני אזורי מודל דיכאון חולדה ואילו GSH הראה ירידה משמעותית בהיפוקמפוס. הקפאין לא הצליח לשחזר את ירידה בפעילות המוטורית. הטיפול בקפאין שיפר את השינויים בנוראדרנלין בקליפת המוח ובהיפוקמפוס כמו גם דופמין וסרוטונין בהיפוקמפוס. בנוסף, הוא החזיר את רמות MDA ו- GSH. עם זאת, הוא לא הצליח למנוע פעילות מוגברת של AchE, ,Na + , K +, ATPase ו- NO. מסקנות: הממצאים הנוכחיים מצביעים על כך שלקפאין יש השפעה אנטי-דיכאונית באופן חלקי המתווכת באמצעות פעילות נוגדת חמצון ועל ידי הגברת רמות

התקשרות נמנעת וסלידה ממחויבות: תסריט לכישלון במערכות יחסים כללי האם אנשים הנמנעים מהתקשרות, המפחדים מקרבה ותלות, מצפים כי מערכות היחסים שלהם יכשלו? יותר מכך, האם הם צופים אירועים ספציפיים שיובילו לכישלון? סטודנטים קנדיים תיארו את ציפיותיהם לגבי מערכת יחסים רומנטית חדשה דרך סדרה של אירועים המתרחשים במהלך דייט, באמצעות שימוש בכרטיסי מיון. נמצא כי הימנעות קשורה לציפייה לכישלון במערכת היחסים ולסלידה ממחויבות (היעדרות של אירועים חיוביים מעודדי-מחויבות ונוכחות של אירועים שליליים מערערי-מחויבות). סלידה ממחויבות מיתנה את היחסים בין הימנעות לכישלון צפוי, ומודל רב-תיווכי הראה דרכים ייחודיות עבור התרחשות אירועים שליליים וחיוביים. תוצאה זו מלמדת כי אנשים הנמנעים מהתקשרות נכנסים למערכות יחסים חדשות עם תסריטים מפורטים לסלידה ממחויבות, המובילים אותם לצפות לכישלון במערכת היחסים. מערכות יחסים רומנטיות בין בוגרים אינן מתחילות כדף חלק. אם ניקח לדוגמא אדם בעל היסטוריה של כישלונות ביחסים שמוצא אחרים כאנשים שלא ניתן לבטוח בהם או כחסרי אמינות; למרות הצורך הבסיסי בקרבה, עבר אישי כזה יכול ליצור ציפייה לכישלון. האם אנשים מסוימים, ובפרט כאלו עם נטייה להתקשרות נמנעת, הם בעלי ציפייה לכישלון במערכות יחסים? בנוסף לגישה פסימית כללית זו, האם אנשים בעלי התקשרות נמנעת מחזיקים בתסריטים מפורטים המאופיינים בסלידה ממחויבות, המפרטים כיצד חששות מקרבה ותלות מחבלים במערכות היחסים שלהם? ציפיות לכישלון במערכות יחסים הן חשובות מפני שהן משמשות כעדשה דרכה האדם תופס את פעולות בן הזוג, והן מכוונות את הרגולציה של מחשבותיו, תחושותיו ופעולותיו של אותו אדם. בשנים האחרונות, מחקרים רבים ומפורטים הראו כי הציפייה לדחייה מצד בני זוג פוטנציאליים מובילה לדחייה בפועל. מחקר זה בודק את הציפיות של אנשים המעוניינים בקרבה אך מאמינים כי הם אינם

סגנון ההתקשרות ורווקות ארוכת טווח כללי מחקר זה בודק כיצד אנשים הנמצאים ברווקות ארוכת טווח מספקים את צרכי ההתקשרות שלהם ואת צרכיהם המיניים. דגימה קהילתית של אנשים רווקים וכאלה הנמצאים בזוגיות (N = 142) בארצות הברית שימשה למדידה של סגנונות התקשרות, דמויות התקשרות, בדידות, דיכאון, חרדה, איכות מערכת היחסים עם ההורים, והתנהגות מינית. במהלך ראיון מובנה, המשתתפים ענו על שאלות לגבי ילדותם, וכיצד הם ממלאים את צרכיהם בנוגע להתקשרות, תמיכה ומיניות. האיכות של מערכת היחסים עם ההורים בזמן הילדות, והשימוש במילים הקשורות להתקשרות עברו קידוד. הרווקים הראו סבירות דומה לזו של אנשים בזוגיות להפגין ביטחון בהתקשרות ולהסתמך על דמויות התקשרות, אם כי, בהשוואה לאנשים בזוגיות, הם דיווחו על רמות גבוהות יותר של בדידות, דיכאון, חרדה, חוסר סיפוק מיני, ויחסים בעיתיים עם הוריהם בזמן הילדות. תיאוריית ההתקשרות מסבירה כיצד האוריינטציה הראשית של אדם מסוים כלפי מערכות יחסים קרובות מתפתחת במשך השנים, מהינקות עד גיל ההתבגרות, ואילו סוגים של אוריינטציות התקשרות, או סגנונות התקשרות, נובעים כתוצאה מחוויות ספציפיות במערכות יחסים קרובות. החוקרים בתחום הציעו בתחילה תיאוריה זו על מנת להסביר אספקטים מסוימים ותוצאות של התקשרות רגשית אצל תינוקות למטפלים העיקריים שלהם, אך בשנות ה-80 הרחיבו תיאוריה זו לתחום מערכות היחסים של בני נוער ומבוגרים. הספרות הרבה בנושא התקשרות אצל מבוגרים מתרכזת בעיקר בזוגות, כמו מערכות יחסים רומנטיות ונישואין. מחקר מועט יחסית נערך בנושא מבוגרים אשר, במשך תקופות ארוכות, אינם נמצאים בזוגיות ארוכת טווח. מבוגרים כאלה הם נושא המחקר של דה-פאולו (DePaulo, 2006), שטוענת כי חיי רווקות יכולים להיות מספקים באותה מידה כמו חיי הזוגיות והנישואין המצופים ממבוגרים בחברה האמריקאית. המחקר בו אנו