הסיעות –
פרק 5 – מתוך כנסת מול ממשלה ד”ר בנימין נויברג תפקיד אחד של הכנסת הוא לייצג השקפות ואינטרסים עיקריים בחברה. מכיוון שאין ייצוג מושלם לכל חלקי החברה בפרלמנטים, הייצוג בהם משמש מדד חשוב לבחינת התפלגות העמה הממשית (ולא הדמוגרפית) במערכת הפוליטית. חבר פרלמנט יכול לפעול מכוח אחד משלושה סוגי מנדטים: אימפרטיבי, כללי ומפלגתי. 1) לפעול בהתאם להוראות הממשלה, 2) לפעול בהתאם לאינטרס הלאומי הכולל ולא כנציג של קבוצה אזורית, 3) לפעול מכוח מנדט מפלגתי, כלומר לא אישי, בהתאם לקו עליו החליטו מוסדות המפלגה. חסידי הדמוקרטיה הישירה יצודדו במנדט האימפרטיבי, חסידי הדמוקרטיה הייצוגית יצודדו במנדט הכללי; בעוד שהמנדט המפלגתי יכול להיראות גם כמסווה לרצון להגן על האינטרסים של הארגון המפלגתי גופו, וגם כאמצעי להבטחת יעילותו של משטר דמוקרטי, שכן במשטר פרלמנטרי בו כל חבר מצביע בהתאם לעמדתו האישית ישרור כאוס מהר מאוד. תפקיד נוסף של הכנסת הוא פיקוח על הממשלה. למשל, הכנסת צריכה להעביר את התקציב השנתי באמצעות חוק התקציב. מבקר המדינה הוא עוד זרועה מפקחת מטעם הכנסת על הממשלה, אשר ממונה לבדוק האם כל חברי הממשלה פועלים על פי חוק ושומרים על טוהר המידות. מבקר המדינה הוא גם נציב תלונות הציבור החל מ1971. תפקיד נוסף של הכנסת הוא חקיקה. כל חוק חייב להתקבל בהליך מסודר ובתמיכת הרוב בכנסת (המשתתפים בהצבעה). להצעות חוק יש סיכוי להתקבל בהתאם לרוב שיש לתומכי הממשלה בכנסת ובוועדותיה. לכן הצעות חוק הצפויות להתקבל מגיעות מהקואליציה, ואלו של האופוזיציה צפויות לא להתקבל אם הקואליציה מתייצבת יחד נגדן. לכנסת תפקיד מכונן, לפיו עליה להכין הצעת חוקה למדינה, הבנויה מפרקים שכל אחד בו יהווה חוק יסודי בפני עצמו. הכנסת