עבודות אקדמיות

מבוא הפער העדתי בישראל התרחב לאחר הקמת מדינת ישראל בשנת 1948. בהכרזת המדינה נכתב: “מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות” (הכרזת המדינה, 1948). על פניו, עיקרון קיבוץ ומיזוג הגלויות לשם יצירת לאום אחד בעל צביון משותף היה מאבני היסוד של התנועה הציונית, ולאחר מכן היווה חלק מהרטוריקה הקבועה של מנהיגיה החילוניים של המדינה ובן גוריון בראשם (יער ושביט, 2003), אך דומה כי מילים אלו נותרו בעיקר על הכתב ולא יושמו בשטח. בשנת 1949 גבולות המדינה החדשים, גירוש ונטישת הפלסטינים את ארץ ישראל הפכו אזורים רבים במדינת ישראל הצעירה לאזורים שוממים אותם היה צריך ליישב. העולים החדשים היו האמצעי בעזרתו ניסו לגבש ישובים חדשים. דן הורביץ ומשה ליסק (1990) טוענים שהעלייה ההמונית של שנות החמישים לא סייעה לגיבוש המדינה בסגנון אותו רצו לעצב מקימיה: “היקף העלייה וקצבה גרמו לכך שנוצר פער של שנים בין בואם של העולים לבין קליטתם כפי שהדבר משתקף בתעסוקה, בשיכון ובהבטחת שירותים. פער זה גרם לכך שעל המוסדות הקולטים היה להבטיח את דרכי הקיום הבסיסיים של מאות אלפי אנשים […] הבעיה של מיזוג תרבותי היא בעיה של כל חברה קולטת” (עמ’ 113-115). רבים מהעולים מארצות צפון אפריקה ומהעדות הספרדיות יושבו תחילה בבתים ערביים נטושים (יפו ומוסררה בירושלים, לדוגמא) ולאחר מכן, יושבו באזורים מרוחקים ממרכז הארץ בעיירות שכונו “עיירות פיתוח”. סמי סמוחה (1995) טוען כי המדינה השתמשה בעולים החדשים ככוח עבודה זול באותה עת: “המדינה נשלטה על ידי ותיקים אשכנזים, ניצלה את חולשותיהם (של העולים) ריכזה אותם בפריפריה, תיעלה אותם לעבודות יצור […] כל זאת הם עשו בעל כורחם ולא זכו להכרה על כך” (הארץ). עד

מבוא הייעוץ בקהילות חינוכיות קולטות עלייה “הם לא רוצים לבוא אלי”, זה היה המשפט המרכזי של יועצת ותיקה העובדת בבית ספר תיכון במרכז הארץ והמשקף את תסכולה בעקבות שתוף הפעולה הנמוך לו היא זכתה מ-25 התלמידים העולים מחבר העמים שהגיעו לבית ספרה. “אינך יכול להבין אותם”, היא אמרה לי. “ידעתי שזה יהיה קשה, אבל התכוננתי. למשל, ניסיתי להיות מודעת למחסום השפה. סידרתי שהספרנית, עולה בעצמה, תהיה נוכחת בכל הפגישות שלי איתם… ולמרות שהם התקבלו בהתלהבות ע”י צוות המורים ורוב התלמידים הותיקים, הם לא התנהגו כפי שציפינו: הם התבודדו בינם לבין עצמם, דיברו אחד עם השני ברוסית, וכו’… לפחות חלק מהם כן הגיעו אלי– בעצם הופנו אלי ע”י המחנכת– אבל גם אז, למרות שהייתי מאוד אמפתית כלפיהם, הם דיברו מעט מאוד על עצמם ועל משפחותיהם” ((Tatar, 1998. דיברי היועצת הזו משקפים חלק מן הדילמות של אנשי המערך המסייע העובדים בבתי הספר (יועצים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים) במצב החינוכי החדש שנוצר בעשור האחרון במיוחד בעקבות העלייה ההמונית מחבר העמים. מאז 1989 יותר מ-850,000 עולים מחבר העמים הגיעו לארץ והם מהווים היום כ-15% מן האוכלוסייה (2000 ,Al-Haj & Leshem), כ-200,000 ילדים ובני נוער בגילאי 10-21 הגיעו לישראל ב-11 השנים האחרונות (גלילי, 2001). גם במדינות אחרות בעולם, ובמיוחד בעשור האחרון, השינויים הדמוגרפיים משמעותיים. התמורות באות בעקבות גלי הגירה חוקיים ובלתי חוקיים למדינות אירופה ולארצות הברית. בארה”ב, למשל, לפחות לאחד מתוך כל חמישה ילדים יש הורה מהגר (Rumbaut, 2002). למצב זה הפוטנציאל לשנות את המרקם התרבותי של מדינה ולהובילה לכיוונים שאינם ברורים כעת. מערכות החינוך מתמודדות עם אתגרים לימודיים-קוריקולאריים, חברתיים, ארגוניים ופסיכולוגיים מורכבים בעת ניסיונם לספק

תקציר מחקר זה ניסה לבחון את דפוסי השימוש באינטרנט למטרות הכרויות בקרב אוכלוסיית הנכים בעלי נכות פיזית ונפשית. עולמם של הנכים הוא עולם ייחודי ומורכב בעל שוני רב בתחומים רבים מכלל הציבור הרחב. המיצוב הבעייתי של הנכה המבוטא בעמדת נחיתות מובילה אותו לחפש דרכים בהם יוכל להצליח בין היתר בתחום ההיכרויות.  במסגרת השלב הראשוני של המחקר נקראו מאמרים המציגים את עולם ההיכרויות המקוונות, עולמם של הנכים, ודפוסי השימוש שמבצעים הנכים באינטרנט. בשלב השני נערכו 8 ראיונות עם אנשים המתמודדים עם נכות פיזית או נפשית ונשאלו שאלות הנוגעות למידת השימוש באתרי היכרויות, ההתרשמות מהאתרים, ותיאור המשתמשים באתר. ממצאי הראיונות הצביעו על דילמות וחששות רבים הנובעים מהעובדה שהמשתמשים שמים את המגבלה במרכז ולא בוטחים באמינות האדם שמעבר למסך. המשתמשים מוצאים טכניקות להפחתת החששות בין היתר דרך שימוש באתר פחות מאיים בשם לאב דווקא המותאם לנכים. ממצא זה תואם את המאמרים העוסקים בטכניקות להפחתת החששות בהיכרויות באינטרנט. כמו כן, מצאתי במסגרת הראיונות כי הממצאים המתארים את תחושת התסכול של הנכים תואמים למאמרים הדנים בעולמם של הנכים המציגים תמונה עגומה המקטבת אותם משאר החברה ומובילה אותם לריחוק והטלת ספקות באדם הנמצא מעבר למסך המחשב.   ראשי פרקים היכרויות לנכים באינטרנט 1 ראשי פרקים 2 תקציר 3 סקירת ספרותית 4 הכרויות באינטרנט 9 קשיי בעלי המוגבלויות בישראל בשימוש ברשתות 11 החלק המעשי 12 שאלת המחקר : 12 שיטת המחקר : 12 הצגת ממצאים 14 סיכום פרק הממצאים 22 דיון 24 ביבליוגרפיה 26 נספחים 28 שאלות לראיון 28 ראיונות 30 תמלול ראיון – 1 30 תמלול ראיון – 2 34 תמלול ראיון – 3 39 תמלול

מבוא עניינו של חיבור זה בבחינת תופעה מאיימת ומטרידה בחברה הישראלית – “דואר הזבל” (SPAM). מי מאיתנו לא חווה (בעבר ובהווה) את התופעה של קבלת הודעות פרסומיות מטרידות לדואר האלקטרוני, לפקס, לטלפון הנייד ואף שיחות שבהן מופעל מענה קולי.   במהלך החיבור אבחן את תופעת דואר הזבל. את השפעתה על החברה הישראלית במספר תחומים, לרבות בפן הכלכלי, הפגיעה בפרטיות ובחברה בכללותה. לאחר מכן אבחן מהו “דואר זבל” מבחינה נורמטיבית. לצורך כך אבחן כיצד החקיקה הישראלית מנסה להתמודד עם תופעה זו, ואת המודלים השונים שקיימים בעולם להתמודדות עם התופעה של דואר הזבל.   לאחר מכן אבחן את הסעדים האפשריים בגין קבלת דואר זבל. בחלק זה אראה מהם הסעדים השונים (סעדים אזרחיים ופליליים) שניתן לקבל בשל קבלת דואר זבל, ומהם התנאים לכך. בהתאם לכך אבחן האם הסעדים שניתנים בחוק, והאם יש בכוחם כדי להביא להגשמת תכלית החקיקה שעניינה למנוע את תופעת דואר הזבל.   בהלימה לכך אבחן כיצד בית המשפט העליון התייחס לאחרונה לתופעה זו, וכיצד עושה בית המשפט העליון שימוש במנגנון הפיצויים שקיים בחקיקה כדי להגשים את תכליות החוק. מבלי להקדים את המאוחר, ייאמר כי בית המשפט העליון רואה בעין לא יפה את התופעה ומחפש להרתיע גורמים שעושים שימוש בדואר הזבל על ידי הרחבת היקף הפיצוי ביחס לפסיקה של ערכאות נמוכות יותר.   לבסוף, אציג גם כיצד השימוש במוסד התובענה הייצוגית יכול לסייע למיגור תופעת דואר הזבל, וכיצד החקיקה העוסקת בתובענות ייצוגיות מגשימה את תכלית החקיקה העוסקת בדואר הזבל כדי לעודד תביעות, ולהביא לידי גמול והרתעה.   תוכן עניינים א. מבוא 2 ב. תופעת דואר הזבל 7-3 ג. “דואר זבל” –

מבוא מלחמת יום כיפור היא אירוע מכונן בחיי האומה ובחיי הלוחמים ששרדו אותה. ההפתעה האסטרטגית במלחמת יום כיפור הייתה מוחלטת. צעדי ההסתרה וההונאה שנקטה מצרים, הצליחו להסתיר מעיני קהילת המודיעין של ישראל את כוונתה לצאת למלחמה. מאחר ולמדינת ישראל אין עומק אסטרטגי בשטחים שהיא יכולה להילחם בלי לסכן את מרכזי האוכלוסייה והכלכלה שלה, בנתה המדינה מערך מודיעין משוכלל שהיה אמור לספק התראה מספקת של מספר ימים למקרה של פרוץ מלחמה, כשבימים אלו תוכל ישראל לגייס את כוחות המילואים שלה. עד הגיוס יעשו חיל האוויר והכוחות הסדירים את הבלימה הראשונה. לאור הצלחתו המרשימה של חיל האוויר הישראלי במלחמת ששת הימים המשיכה ישראל לבנות חיל אוויר חזק ביותר, היא האמינה כי הוא יוכל להכריע שוב את המלחמה העתידית. בפועל מערך המודיעין היה אמנם משוכלל והזרים ידיעות על הכנות מצרים וסוריה למלחמה, אך הידיעות לא תורגמו כראוי להתראה על מלחמה קרבה, כך שהמודיעין נכשל בכך שלא סיפק בזמן אמת את ההתראה על המלחמה המתקרבת. לגבי חיל האוויר הוא נפגע קשות מנשק בלתי צפוי, טילי קרקע-אוויר שהיו בידי מצרים ושגרמו לו לאבדות כבדות. משמעות ההפתעה באוקטובר הייתה חמורה במיוחד, מאחר והתפיסה הצה”לית הניחה כהנחת מוצא שאמ”ן ייתן לצה”ל התרעה שתאפשר הערכות כוחות מתאימה. תפיסה זו נשענה בראש וראשונה על התחייבותו של זעירא שהתרעה כזו תינתן במועד. קביעתו המפורסמת של נשיא המדינה בזמנו, אפרים קציר, כי ‘כולנו אשמים’ נשמעת אמנם כמו סוג של הסרת האשמה ממי שראוי להאשימו במחדל יום הכיפורים, אך בה-העת משקפת את תחושת השאננות שרווחה בחברה הישראלית לפני יום הכיפורים. נדמה שמשה דיין לא רק הוזן על ידי אמ”ן והושפע מהערכות אנשיה,

תקציר בעבודה זו נבדק נושא השגיאות השכיחות שעושים תלמידים בחישובי שטח והיקף של מצולעים,  תוך בדיקת מקור אפשרי לשגיאות אלה על פי הכלל האינטואיטיבי יותר מ –A , יותר מ –B . כלל אינטואיטיבי זה בא לידי ביטוי במטלות השוואה בהן מתוארים שני עצמים, השונים זה מזה בתכונה בולטת כלשהי, A, באופן שבו A1 > A2. התלמידים יתבקשו להשוות את אותם שני עצמים, בהתייחס לתכונה אחרת,  B כאשר למעשה B1 אינו גדול מ  B2.  תלמידים רבים יטעו ויחשבו שהיות ו A1 > A2 גם B1 > B2 . במחקר השתתפו 20 תלמידים,  בכיתות ט’ הטרוגניות מהמגזר הערבי, לתלמידים יש ידע מתמטי בנושא היקפים ושטחים  מצולעים, כי למדו בעבר את הנושא הזה. ממצאי המחקר מעידים כי התלמידים טעו במידה רבה יותר בשאלות ההיקף (טעויות ב-5 מתוך 6 שאלות) לעומת בשאלות השטח (טעויות ב-3 מתוך 6 שאלות), ממצא נוסף מעיד כי הטעויות בשאלות השטח, נעשו כולן בשאלות שכללו גם טעות בשאלות ההיקף. כלומר בשאלה שבה לא היתה טעות בסעיף ההיקף, גם לא היתה טעות בסעיף השטח, עם זאת בשאלה שבה היה טעות בסעיף השטח, לא בהכרח היתה טעות בסעיף ההיקף.   במצבים בהם לא היה ניתן להפעיל את הכלל האינטואיטיבי “יותר מ-A, יותר מ-B” באופן נכון, נראה כי התלמידים נטו לטעות בשיעורים גבוהים, כאמור בסעיפי ההיקף יותר מאשר בסעיפי השטח. ממצאי המחקר עולים בקנה אחד עם מחקרים קודמים, אשר מבהירים כי תלמידים נוטים לעשות שימוש בכללים האינטואיטיביים, ובפרט בכלל “יותר מ-A, יותר מ-B” בפתרון שאלות בגיאומטריה בהקשר של מצולעים, וכי השימוש התדיר בכלל זה מוביל לתשובות שגויות, בשיעורים גבוהים יחסית.   תוכן עניינים 

מבוא עבודה זו עוסקת במצבם של הערבים בישראל, יחסית ליהודים, מבחינת העוני. ביום 20.10.2008 התפרסם כי ישראל במקום הראשון מבחינת אחוז העוני בקרב המדינות המפותחות ולכן חשוב מאוד לבחון נושא זה. מדינת ישראל מגדירה את עצמה מאז הקמתה כמדינה יהודית. במגילת העצמאות הצהירה מדינת ישראל על: “הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל”. בהמשך, הכרזת העצמאות הוסיפה והבטיחה מדינת ישראל לקיים “שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין”, וכן קראה במפורש לכל אזרחי המדינה הערבים “ליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה”. מהבחינה המעשית ברור, כי בפועל מדינת ישראל לא התייחסה באופן שוויוני לאזרחיה הערבים, גם אם חוקי המדינה הבטיחו שוויון פורמאלי בזכויות האזרחיות. הערבים אינם זוכים לשוויון הזדמנויות בתחומים רבים. ביטוי בולט הוא הקצאת המשאבים הלא שוויונית למגזר הערבי בתחומי רווחה, חינוך ודת, כאשר התירוץ הוא “חוסר במשאבים”. בישראל מקובלת שיטת חישוב העוני לפי הגישה היחסית. הגישה היחסית אמנם מכירה בכך שמצוקה אינה מתבטאת בהכנסה נמוכה בלבד, אלא עשויה להתבטא גם בהיקף הרכוש, בתנאי הדיור, בחינוך ובשירותים הציבוריים הזמינים למי שנתונים במצוקה. ואולם, מאחר שבישראל אין מדד מוסכם המשקף מצוקה על כל היבטיה, המוסד לביטוח לאומי משתמש בנתונים הזמינים של ההכנסה הכספית הפנויה של משקי הבית.  ההכנסה הפנויה מוגדרת כהכנסה הכספית ברוטו,  בתוספת תשלומי העברה ובניכוי מסים ישירים (מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות). משתנה זה משמש את המוסד לביטוח לאומי הן לשם חישוב קו העוני הן לשם השוואת מצבם של משקי בית באוכלוסייה לקו העוני וחישוב תחולת העוני.     ראשי פרקים

מבוא זכות הגישה לערכאות הוכרה בישראל כזכות בסיסית הניתנת לכל אזרח באשר הוא. כך גם זכות הערעור שהוכרה בחוק יסוד. זכויות אלה כזכויות חוקתיות ובעלות רמה נעלה במשפט הישראלי. במסגרת חיבור זה אבן את מהותו של הליך הערעור, לרבות ההליך הדיוני והמהותי. לאחר מכן אבחן האם ניתן להגיש ראיות נוספות בערעור שלא הובאו בערכאה הדיונית. בהלימה לכך אבחן את הרציונליים, לפיהם, לא ניתן להגיש ראיות חדשות בערעור כלאחר יד. לאחר מכן, אעמוד על המתח בין הגשת בקשה להוספת ראיות בהליך הערעור לבין הצגתן בפני בית המשפט בהלימה להגשת הבקשה – במקרה עולה החשש כי בית המשפט ייחשף לראיות אותן מבקשים להוסיף במסגרת הערעור, כך שבפועל תודעתו תושפע בדרך זו אחרת בהליך הערעור, גם בית המשפט שלערעור החליט שלא לקבל את הגשתן של הראיות.   אחרי כן, אבחן האם בית המשפט שלערעור מסתכל ובוחן אחרת את הבקשה להגשתן של ראיות נוספות כאשר המבקשת היא המדינה (באמצעות הפרקליטות, לעומת המקרה בו הנאשם (המערער) מגיש את הבקשה. לבסוף, אבחן את המצבים בהתאם להלכה הפסוקה, שעל פיהם ניתן יהיה להוסיף ראיות חדשות בהליך ערכאת הערעור; בהנחה ואכן הוחלט להגיש ראיות נוספות בערעור, עולה השאלה האם הערכאה הדיונית היא זו שצריכה לבחון את הראיות החדשות או שמא ערכאת הערעור היא זו שתמשיך בהליך גביית הראיות החדשות.   תוכן עניינים מבוא 2 א. זכות הערעור – זכות בסיסית וחוקתית – מסגרת נורמטיבית 4-3 ב. הליך הדיון בערעור 6-4 ג. החריגים להבאת ראיות נוספות בהליך הערעור 8-7 ד. ההליך להגשת ראיות נוספות בערעור – קו המתח בין הבקשה להגשת לראיות לבין חשיפתן 11-9 ה. הגשת ראיות נוספות

מבוא   “הרפורמה החשובה ביותר ומהגדולות בתולדות המדינה, הרפורמה בנמלי הים, יצאה לדרך. מעתה, יהיו שלוש חברות נמל – אשדוד, חיפה ואילת שיתחרו זו בזו על ליבו של הלקוח, תחרות שתביא למתן שירות טוב יותר ללקוחות הנמלים. בכך הגיע לסיומו מונופול הנמלים שהיה קיים 55 שנים”. (דברי שר האוצר דאז, בנימים נתניהו, 2005) כחלק מהנסיון לייעל ולשפר את המערכות הציבוריות לטובת אזרחי המדינה, מתבצעות לעתים רפורמות בתהליכים, אגפים ומשרדים. רפרומות אלו נועדו לשפר את השירות הניתן לציבור על ידי מתן מקסימום תפוקה במינימום עלות למשלם המיסים. למרות שעל פניו נראה כי תהליכי שינוי ושידוד מערכות המבוססים על מחקר מקדים מעמיק וראייה מערכתית רחבה יכולים רק להועיל, לא פעם רפורמות נכשלות, בשל סיבות מערכתיות, יחסי כוחות, התנגדות מבית ונסיונות אקטיביים להכשילן. עבודה זו מבקשת לבחון את רפורמת הנמלים שיושמה בשנת 2005, שמטרתה היתה ייעול תהליכי העבודה בנמלים, שיפור השירות לצרכן, הוזלת עלויות ושידוד מערכות. מניתוח הרפורמה בנמל אשדוד כמקרה בוחן, אבקש לבחון את יעילות הרפורמה, את הצלחתה או כשלונה ואת הסיבות שתרמו לכך. מתוך כך, שאלת המחקר שלי היא: מהי מידת הצלחתה של המדיניות הציבורית בתחום רפורמת הנמלים בשנת 2005, תוך שימוש בנמל אשדוד כמקרה בוחן, והאם השיגה את מטרתה? השערת המחקר: המדיניות הציבורית בתחום הרפורמה בנמל אשדוד לא הצליחה להביא לשינוי בתחומי תחרותיות, שיפור השירות, הוזלת תעריפים וחסכון משקי, וזאת משום חוסר האיזון במשולש הכוחות שבין עובדי הנמל, משרד האוצר ומשתמשי הנמל. שיטה: דרך סקירת ספרות ופרסומים אשתמש בנמל אשדוד כמקרה בוחן לרפורמת הנמלים. עבודה זו נועדה לבחון את יישומה של רפורמה שנבעה מנסיון לשפר ולייעל מערכת מהותית למסחר בארץ,

מבוא ישראל נוהגת ביד קשה נגד מבקשי המקלט ומפרה את זכויות האדם לפי אמנת הפליטים, זאת בהשוואה לדרכי הטיפול בסוגיה זו במדינות המערב, כך עולה מעיון בכתבי עיתונות. עבודה זו תבקש לבחון את שאלת המחקר הבאה – האם מדינת ישראל מקיימת את חובותיה כלפי מבקשי מקלט מדיני? ישראל, כך נראה, נוהגת בניגוד לערכיה של הגנת על זכויות האדם, כאשר ניתן למצוא אמצעים חלופיים שפגיעתם פחותה ואשר משיגים את אותה מטרה. נכון למועד זה עצורים, כ-2,000 גברים, נשים וילדים מכוח החוק למניעת הסתננות. רובם הם אזרחי אריתריאה, כאשר אינם מתקיימים הליכי גירוש כלשהם בעניינם. מרבית העצורים מוחזקים ברובם במתקן הכליאה “סהרונים” ובכלא “קציעות”. המדינה  תרחיב בעתיד הקרוב את תקני הכליאה כך שיאפשרו החזקה של יותר מ-10,000 עצורים. כעת הוכשר שטח במתחם הצבאי “נחל רביב”, שבו הוקמו אוהלים המיועדים להחזקת 2,000 עצורים, ולאלה עתידים להיווסף עוד אלפי אוהלים. מבקשי מקלט הוא נושא רגיש ללאום היהודי. בעבר, העם היהודי קיבל כתף קרה ממדינות אירופה שלא אפשרו הגירה כדי לסייע להם להינצל מהשואה או הפוגרומים. רגישות ונכונות למתן סיוע לאלו שנתקלים במדינתם לפגיעה בזכויות אדם, אמורה להיות זכות בסיסית במדינתו של העם היהודי. יחד עם זאת, מדובר בסוגיה מורכבת, כיוון שחשוב לקברניטי המדינה ואזרחיה היהודיים לשמור על צביונה היהודי. זכויות אדם הן אבן יסוד בקיומה של מדינה דמוקרטית. המשפט דן בהרחבה בנושאים בהם ישנם התנגשויות בין זכות אחת לזכות אחרת, כאשר החוקה, כללי הצדק והמשפט נותנים כלים לשופט לאזן בין אותם זכויות. במקום בו זכויות אדם נפגמות חשוב לשקלל את מיטב האפשרויות ולבחור בזו שפגיעתו פחותה בהשגת המטרה. אשער כי מדינת ישראל לא תמיד