(22/11/2024) עלו היום לאתר 9 סמינריונים 2 תזות 2 מאמרים

רשימת כל החומרים בקטגוריה:

מאמרים אקדמיים במדעי הרוח

עבודה אקדמית חפש לפי מילת מפתח בעברית.
תרגום/סיכום מאמר חפש לפי שם המאמר באנגלית או מילת מפתח בעברית.

בחר קטגוריות לחיפוש
עבודות סמינריון מוכנות
מאמרים מתורגמים לעברית

Reflective Emotions and the Politics of Love

רגשות רפלקסיביים והפוליטיקה של האהבה 1 הרצאתי הרביעית והאחרונה מתבססת על הפרשנות לרגשות, בהרצאתה של מארת’ה נוסבאום מ-2001, “זעזועי מחשבה”,[1] ובכל מחקריה הנרחבים מאז על תפקידם האמתי והרצוי של הרגשות בחיי החברה. בצרוף מקרים מוצלח במיוחד, הספר שבו אתרכז, “רגשות פוליטיים: תרומתה של האהבה  לצדק”,  Political Emotions: Why Love Matters to Justice, Cambridge MA: Harvard University Press, 2013.  ) היה נושא של הרצאתה באוני’ גתה ב-2013. אולם חקר הרגשות אצל נוסבאום מעניין אותי לא רק בגלל הקשר לפוליטיקה, אלא גם מספק לי כר נרחב לניתוחים פילוסופיים מכמה סיבות: ראשית, נוסבאום עוסקת בהרחבה הן באופיים השכלי של הרגשות בכלל והן בתרומתם של רגשות כסלידה, בושה, פחד, חרדה, סליחה, נדיבות, חמלה ואהבה לעיצוב הפוליטיקה הלאומית והבינלאומית, המשפט הפלילי והחוקתי, ורעיונות הצדק. אולם עד עתה היא התרחקה מדיון בדת. לכל הרגשות שהיא חקרה, ורבים שלא חקרה, כגון אלה שבהם אעסוק בהרצאה זאת, השפעה ישירה ולעתים גם מטרידה על כל היבטיה של הדת, החובות הדתיים וביטויי הדת. לכן, למשל, בכל הפרק שבו היא דנה בנימוקים פילוסופיים נגד ביסוס המוסר על החמלה, אין שום אזכור לכל הספרות הדתית שנכתבה בעד או נגד  “תפיסת החמלה כרגש מוסרי הראוי לכבודם של החומל ושל מושא החמלה גם יחד”  (“זעזועי מחשבה, פרק 7, עמ’ 356). שנית, היא מזכירה מדי פעם ניגודי רגשות ( emotional conflict) (למ’ בפרק 1, הע’ 10 של “זעזועי מחשבה”), ואת הצורך להחליף רגשות שליליים בטובים מהם, אולם כמעט ואינה מתייחסת ל “רגשות דו ערכיים” (emotional ambivalence) או “התלבטות רגשית” (undecidedness emotional ) ואינה מציינת את יכולתם לחולל שינויים, שאליה התייחסתי בשתי ההרצאות הראשונות. בדרך כלל,

קרא עוד »

Reflective Emotions and the Politics of Love – רגשות רפלקסיביים והפוליטיקה של האהבה (הצעה לתרגום מאמר)

רגשות רפלקסיביים והפוליטיקה של האהבה 1 הרצאתי הרביעית והאחרונה מתבססת על הפרשנות לרגשות, בהרצאתה של מארת’ה נוסבאום מ-2001, “זעזועי מחשבה”,[1] ובכל מחקריה הנרחבים מאז על תפקידם האמתי והרצוי של הרגשות בחיי החברה. בצרוף מקרים מוצלח במיוחד, הספר שבו אתרכז, “רגשות פוליטיים: תרומתה של האהבה  לצדק”,  Political Emotions: Why Love Matters to Justice, Cambridge MA: Harvard University Press, 2013.  ) היה נושא של הרצאתה באוני’ גתה ב-2013. אולם חקר הרגשות אצל נוסבאום מעניין אותי לא רק בגלל הקשר לפוליטיקה, אלא גם מספק לי כר נרחב לניתוחים פילוסופיים מכמה סיבות: ראשית, נוסבאום עוסקת בהרחבה הן באופיים השכלי של הרגשות בכלל והן בתרומתם של רגשות כסלידה, בושה, פחד, חרדה, סליחה, נדיבות, חמלה ואהבה לעיצוב הפוליטיקה הלאומית והבינלאומית, המשפט הפלילי והחוקתי, ורעיונות הצדק. אולם עד עתה היא התרחקה מדיון בדת. לכל הרגשות שהיא חקרה, ורבים שלא חקרה, כגון אלה שבהם אעסוק בהרצאה זאת, השפעה ישירה ולעתים גם מטרידה על כל היבטיה של הדת, החובות הדתיים וביטויי הדת. לכן, למשל, בכל הפרק שבו היא דנה בנימוקים פילוסופיים נגד ביסוס המוסר על החמלה, אין שום אזכור לכל הספרות הדתית שנכתבה בעד או נגד  “תפיסת החמלה כרגש מוסרי הראוי לכבודם של החומל ושל מושא החמלה גם יחד”  (“זעזועי מחשבה, פרק 7, עמ’ 356). שנית, היא מזכירה מדי פעם ניגודי רגשות ( emotional conflict) (למ’ בפרק 1, הע’ 10 של “זעזועי מחשבה”), ואת הצורך להחליף רגשות שליליים בטובים מהם, אולם כמעט ואינה מתייחסת ל “רגשות דו ערכיים” (emotional ambivalence) או “התלבטות רגשית” (undecidedness emotional ) ואינה מציינת את יכולתם לחולל שינויים, שאליה התייחסתי בשתי ההרצאות הראשונות. בדרך כלל,

קרא עוד »

Schindler’s List Revisited

מילות מפתח: מלחמת העולם השנייה – World War II, המפלגה הנאצית – Nazi party, שואה – Holocaust זיכרון – memory, טראומה – trauma, עדות – testimony, אסתטיקה – aesthetics. תקציר הסרט רשימת שינדלר בבימויו של סטיבן ספילברג, ששוחרר בשנת 1993, מספר את סיפורו האמיתי של אוסקר שינדלר, חבר המפלגה הנאצית ומרוויח המלחמה, שהציל למעלה מאלף יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה. מאז התפרסמו סרטים אחרים במיינסטרים העוסקים בשואה, מה שמעורר דיון ביקורתי אך מועט ביותר בהשוואה לוויכוח הסוער שהתעורר אחרי פרסום סרטו של ספילברג. אם נניח בצד את התגובה הספקנית הראשונית הזו, מאמר זה בוחן את התוכן המוסרי של הסרט ואת העיסוק שלנו בו. באופן ספציפי, בחינת רשימת שינדלר במאמר זה מציינת את אופיו המוסרי של הסרט ואת האופן בו הוא נוגע בתודעתו המוסרית של הקהל. ראשית, הדיון בהפקת הסרט הזה וכוונות הבמאי מתוארים כנקודת המוצא של האתיקה הסיפורית של הטקסט. שנית, נשקלת הצורה בה הסרט מציג את סיפורו, ובעיקר הגבולות המוסריים שנראה כי הם מודיעים על בחירות נרטיביות ואסתטיות מסוימות. שלישית, הבדיקה פונה לאופן בו ייצוג הילדים בסרט מתפקד כזרז מוסרי לתגובות הקהל. המסקנה היא, שרשימת שינדלר הוא סרט עם מסר מוסרי עז המבקש את תשומת הלב המוסרית של הקהל באמצעות פורמליות וקומפוזיציה נושאית. מבוא הסרט רשימת שינדלר שביים סטיבן ספילברג וששוחרר בשנת 1993, מספר את סיפורו האמיתי של אוסקר שינדלר, חבר המפלגה הנאצית ומרוויח המלחמה, שהציל למעלה מאלף יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה. הסרט היה עיבוד לרומן של תומאס קנילי עם אותה הכותרת, זוכה פרס בוקר בשנת 1982, פיקציה היסטורית המבוססת על עדויות של אלה ששינדלר הציל. ביקורת חריפה

קרא עוד »

Taking Ourselves Seriously

לחשוב על עצמנו ברצינות 1 נדמה לי שכמה מכם שמו לב לנטייתם של בני אדם להתעסקות מוגזמת בחשיבה על עצמם. קלילות דעת עיוורת איננה התכונה הבולטת של המין אנושי. אנו משקיעים מאמצים ניכרים בניסיון לגלות מה אנחנו בדיוק, להחליט מה אנחנו רוצים בדיוק, והאם אפשר לעשות משהו כדי להשיג זאת. סביר מאוד ששום חיה אחרת איננה מוטרדת מבעיות כאלה. ואכן, נראה שאנו, בני האדם, היצורים היחידים המסוגלים לחשוב על עצמם ברצינות. מכאן נובעות שתי תכונות אנושיות מרכזיות: החשיבה השכלתנית והיכולת לאהוב. להגיון ולאהבה תפקיד חשוב בקביעת מחשבותינו ובמניעים להתנהגותנו.  הם מעניקים לנו הנעות מכריעות אך גם מעצורים קשוחים בהתנהגותנו כיצורים פעילים ומודעים לעצמם. לכן יש להם השפעה רבה על אורח חיינו ועל מהותנו. בני האדם מתגאים ביכולתם לחשוב בהגיון ולאהוב, ולכן הם מועדים לטקסים מגוחכים ולהתקפי רברבנות כשנדמה להם שהם מנצלים את היכולות האלה. לעתים קרובות אנו מתיימרים להשתמש באחת מהתכונות האלה, כלומר לכך שאנו מצייתים להגיון או לאהבה, כשבעצם מתרחש משהו אחר לגמרי. מכל מקום, שתי מהיכולות האלה הן תכונות אנושיות מובהקות, ולרוב הן זוכות ליראת כבוד מיוחדת. שתיהן מעוררות בעיות כל הזמן, והקשר בינהן לא ברור. החשיבה הרצינית על עצמנו פירושה שאיננו מוכנים לקבל את עצמנו ככה סתם, אלא משתדלים להכניס הגיון למחשבותינו, רגשותינו, החלטותינו והתנהגותנו. איננו מוכנים לחשוב שכל רעיונותינו נוצרים במקרה, שפעולותינו נובעות מדחפים מעורפלים וחולפים או מהחלטות חסרות דעת. עלינו לכוון את עצמנו, או לפחות להאמין שאנו עושים זאת, תוך ציות מושכל לכללים קבועים ונאותים. אנחנו רוצים שהכל יהיה נכון. אנו מצפים שההגיון והאהבה(ההוראות שמתקבלות מראשנו ומליבנו) יסייעו לנו יותר מכל בהשגת המטרה הזאת. לכן

קרא עוד »

The Jew Uncut: Circumcising Holocaust Representation in Europa Europa

תקציר: עיבוד קולנועי מביא תמיד תובנות לגבי החומר המקורי הכתוב, לפחות במידה שהם בוחרים לתרגם או להשמיט את מה שיכול להיחשב למרכיבים החיוניים של הספרות. זהו בהחלט המקרה של סרטה של ​​הבמאית אגנישקה הולנד משנת 1990, ‘אירופה אירופה’, שמאמץ את סיפור הישרדותו את השואה של סולומון פרל. על ידי התבססות על שיח בלימודי השואה ולימודי עיבוד, ועל ידי בחינת נקודות ההתאמה של הסרט לעיבוד עם רשומות זיכרונותיו של פרל, אני טוען כי אירופה אירופה מתנגדת למגמה הדומיננטית של דה-יהודיזציה של השואה בייצוג האמנותי. אירופה אירופה מעניקה זכויות לתוכן יהודי במפורש וללא ערעור על נקודת מבט יהודית תוך התמקדות בנושא ברית המילה. בכך הסרט מצליח להדגיש כיצד השואה הייתה בבסיסה מסע להשמדת לא רק העם היהודי, אלא גם העיקרון הארוך של הברית היהודית עם הנצח, כפי שהתגלם בברית המילה. באמצעות גזירתו ועיצובו מחדש של פרטי הזיכרונות, מבקש סרטה של הולנד לכונן ברית עם הצופה, שיעיד על הרוח היהודית של עדות הניצול. הסרט מציג מודל לייצוג השואה באמנות, מודל שמתריס בצורה מופתי עם דה-יהודיזציה של החברה שהנאצים חזו וניסו לממש. מילות מפתח: שואה – Holocaust; זיכרון ניצולים – survivor’s testimony; עיבוד לקולנוע – film adaptation ; ברית מילה – circumcision ______________________________________________________________________ עיבודים לקולנוע מניבים תמיד תובנות לגבי החומר המקורי הכתוב, לפחות במידה ובאופן בו הם בוחרים לתרגם את מה שיכול להיחשב מרכיביה החיוניים של הספרות. במאמר זה אבחן את הדרכים המסקרנות ולעתים הנועזות, בהן הבמאית אגנייסקה הולנד (1990), אירופה אירופה, מתאימה את סיפורו של שלמה פרל, אשר כנער יהודי שרד את השואה על ידי אימוץ תחפושות בלתי סבירות שונות, כולל זו של

קרא עוד »

The Poetics of the Open Work

הפואטיקה של היצירה הפתוחה אומברטו אקו Keywords: open work, work in movement, Einstein, openness, classicism מספר יצירות מוזיקה אינסטרומנטלית שנוצרו לאחרונה מקושרות על ידי תכונה אחת משותפת: האוטונומיה הניכרת שנותרה למבצע האינדיבידואלי בדרך שבה הוא בוחר לנגן את היצירה. לפיכך, הוא אינו חופשי רק לפרש את הוראותיו של המלחין לפי שיקול דעתו (כפי שלמעשה קורה במוזיקה המסורתית), אך הוא חייב לכפות את פסק דינו על צורת היצירה, למשל, כאשר הוא מחליט כמה זמן להחזיק תו או באיזה סדר לקבץ את הצלילים: כל זה מסתכם במעשה של יצירה מאולתרת. הנה כמה מהדוגמאות המוכרות ביותר של התהליך. 1.    בקלוויסטוק XI, מאת קרלהיינץ שטוקהאוזן, מציג המלחין למבצע גיליון גדול של נייר מוזיקלי עם סדרה של קבוצות תווים. על המבצע לאחר מכן לבחור מבין קבוצות אלה יחידה ראשונה עבור תחילת היצירה, ולאחר מכן, עבור היחידות הבאות בסדר שבו הוא בוחר לרתך אותן יחד. בסוג זה של ביצוע, החופש של הנגן הוא פונקציה של המבנה ה”נרטיבי” של היצירה, המאפשרת לו “להרכיב” את רצף היחידות המוזיקליות בסדר שהוא בוחר. 2.    בסקוונציה של לוצ’יאנו בריו לחליל סולו, המלחין מציג למבצע טקסט שקובע מראש את הרצף והעוצמה של הצלילים שיש לנגן. אבל למבצע יש חופש לבחור כמה זמן להחזיק צליל בתוך המסגרת הקבועה שהוטלה עליו, אשר נקבע על ידי הדפוס הקבוע של קצב המטרונום. 3.    הנרי פוסר הציע את התיאור המוצג להלן, של יצירתו, סקאמבי: סקאמבי היא לא קומפוזיציה מוסיקלית כמו שהיא תחום של אפשרויות, הזמנה מפורשת לממש בחירה. היא מורכבת מ-16 חלקים. כל אחד מחלקים אלה יכול להיות קשור לכל שני חלקים אחרים, מבלי להחליש את ההמשכיות

קרא עוד »

Who Wants to Keep Me a Puppet? Pinocchio’s Tale As a Metaphor of Developmental Processes

תקציר (בלבד) פינוקיו הוא אחד הספרים הנקראים ביותר בספרות ילדים, וכראיה לכך הוא תורגם ל -200 שפות. סיפור זה עורר מטאפורות של מהו ילדות, תיאור מוקדם של אוטיזם, התנהגות משובשת, התפתחות מוסרית, ואפילו היפראקטיביות. עם זאת, פחות תשומת לב הוקדשה להיבטים של מערכות יחסים בין דורית, מסלול ההתפתחות של הילד, והאמביוולנטיות הטבועה בהם, אם כי כל אלה רלוונטיים מאוד ברומן. מאמר זה משתמש בתורת הדיאלוג העצמי על מנת לנתח את מסלולו של פינוקיו, את המתח, האמביוולנטיות ויצירת המשמעות. מטאפורה של הבובה/הילד מציג היבטים חיוביים ושליליים של ההתפתחות שראוי להתייחס אליהם בפסיכולוגיה התפתחותית וחינוכית ויש לראות במטאפורה זו כתוספת לשיטות חינוכיות.

קרא עוד »

קולות מן הנשגב: כלי נגינה מוזיקליים דתיים במזרח הקרוב העתיק

בימי קדם, לעיתים תכופות נעשה שימוש במוזיקה ובכלי נגינה לצרכים דתיים: פולחן כלפי האלים, הרגעת לבבותיהם של האלים מחשש לפגיעה, תשבחות כלפיהם וכיו”ב. במוזיקה, בין אם של אדם או של כלי נגינה, השתמשו לצורך תקשורת עם האלים וישויות עליונות אחרות, וכמו בימינו, היא שימשה לצרכים פסיכולוגיים כמו כן. המחקר הקדום של המזרח הקרוב על כלי נגינה מסופוטמיים מכוון בדרך כלל לזיהוי נכון שלהם. העניין המיוחד של מומחים טמון בהקצאת השמות הרבים הידועים מחומר כתוב לתמונות של כלי נגינה על תבליטי אבן, טרקוטה חרסיתית וכלי תקשורת אחרים (1). אולם, מידע מפורט על כלי נגינה עתיקים הוא מועט ומעורפל, המינוח המוזיקלי קשה להבנה ותקופת הניתוח היא של אלפי שנים, ולכן הניסיון לגלות פרטים על מוזיקה עתיקה ופולחנית הוא משימה לא קלה. מאמר זה עוסק בשאלה האם ניתן לקבוע תחומים ספציפיים לטרמינולוגיה המוזיקלית העתיקה המתייחסת למוזיקה בפועל. בין כלי המוזיקה הנחשבים לנשגבים במסופוטמיה ניתן למנות את הסם (Sem), הטיג’י (Tigi) והעלא (Ala), בהם השתמשו לצורך תשבחות והקרבה, אך גם את ליליס (Lilis), האוב (Ub), הסם (Sem), המזה (Meze) והבאלאג, בהם השתמשו כהני דת לצורך קינות. הסם יכול להשתייך לשתי הקבוצות, כחלק מהרכב או בסולו. כמעט כל הכלים הנ”ל מופיעים במיתוס השומרי על איננה ואנקי(2), שם מופיעים כל הכלים הנ”ל מלבד הבאלאג(3). במיתולוגיה ניתן לראות מקרים בהם השתמשו בכלים המוזכרים באירועים חגיגיים בהם שחטו קורבנות, אולם ההרכבים לא תמיד היו זהים. הקשר של טיגי-סם-עלא אדוק, אך לא תמיד הם מופיעים ביחד ולהם מאפיינים שונים. במיתוס על אנקי ואיננה, מיוחסות חשיבויות שונות לכלי מוזיקה שונים, אך העמימות במילים המעידות על כלי מוסיקה או סוגי שירים

קרא עוד »
אין יותר חומרים להציג

סיוע בכתיבת עבודה מקורית ללא סיכונים מיותרים!

כנסו עכשיו! הצטרפו לאלפי סטודנטים מרוצים. מצד אחד עבודה מקורית שלכם ללא שום סיכון ומצד שני הקלה משמעותית בנטל.