סמינריון במדיניות ציבורית

הקדמה ההפרטה במערכת החינוך עומדת במוקד השיח הציבורי וזוכה לדיון ציבורי נרחב, בעיקר סביב נושא הפערים החברתיים- כלכליים אך גם דרך שאלות נוקבות על טיב החינוך והערכים הנלמדים בבתי הספר. בעבודתי המקצועית וגם כאימא לתלמידים אני צופה בתהליכים שבהם גורמים פרטיים לוקחים חלק במימון והפעלה של תכניות לימוד. אציין שאני עצמי עבדתי במספר גופים פרטיים שעבדו במערכת החינוך וכן גופים נוספים שעמם הייתה לי היכרות כגון קרן קר”ב, פרויקט מיכא”ל, תכנית פיליפס ועוד. לתהליכים אלו יתרונות וחסרונות משלהם אך נראה כי השפעתם הכללית הופכת את ערכי בית הספר ליותר ויותר עסקיים מאשר פדגוגיים וכן ראיתי כי למרות הגיוון והחדשנות שגופים אלו יוצרים, דרישתם לתשלומי הורים יכולה להוות פתח לפערים החברתיים המדוברים. על כן אני רואה חשיבות בבחינת תחום ההפרטה וההבנה של התהליכים שהביאו למצב זה וכן של ההשלכות האפשריות על מערכת החינוך כולה. מבוא מטרת עבודה זו היא כאמור לבחון את נושא ההפרטה במערכת החינוך (בהתמקד על החינוך היסודי והעל יסודי) באופן נרחב ומעמיק דרך הסתכלות כללית ובינלאומית ומאידך דרך פרטים קטנים שגם להם השפעה על חיינו היומיומיים. תחום החינוך בישראל זכה בקום המדינה להתייחסות משמעותית ועקרונית של הממשלה ושל הציבור ונראה כי בתקופה זו חל קונצנזוס נרחב על חשיבות החינוך ביצירה וגיבוש הלאום היהודי בארצו המתחדשת[1].  עם השנים חלו תמורות נרחבות מבחינה כלכלית ואידיאולוגית, מה שהביא לתהליכי הפרטה במדיניות הציבורית הכללית. תהליכי ההפרטה נגעו בכל תחום ציבורי, החל מהפרטת מפעלים וכלה בהפרטת שירותים ציבוריים כגון רווחה, בריאות וכמובן חינוך[2]. כפי שהזכרתי, נושא החינוך עולה לסדר היום בעיקר בשל פרסומים על פערים חברתיים-כלכליים במידת הישגי התלמידים ויחד עם זאת נשאלת

מבוא עבודה זו עוסקת בהשפעה של של מצב הכלכלה ומחירי הדלקים על מספר תאונות הדרכים וההרוגים במדינות שונות בארה”ב. נצפה לקבל שככל שמצב הכלכלה טוב יותר יש פחות תאונות דרכים ופחות הרוגים וזאת בשל ממספר טעמים: היבטים מאקרו כלכליים – ככל שמצב הכלכלה טוב יותר למדינה יש יותר כסף להשקיע בפיתוח תשתיות ובתקציבי תחבורה. בתקופות של שפל כלכלי קל מאוד לפגוע בתקציבים אלו שכן השפעתם היא ארוכת טווח ולא קצרת טווח. היבטים מיקרו כלכליים – הפרטים במשק בפני עצמם מרגישים הרבה יותר טוב והרבה פחוץ לחוצים כאשר מצב הכלכלי טוב. הם יכולים להרשות לעצמם רכבים יותר חדישים עם מערכות מיגון טובות יותר. הם ישדרגו את הרכבים לעיתים קרובות יותר ועוד. לעומת זאת כאשר מצבם הכלכלי של הפרטים נפגע, או לא משתפר, הפרטים מתחילים להלחץ ולהרגיש הרבה יותר רע. צפוי שהם יהפכו לנהגים פחות זהירים ויותר עצבניים על הכביש וזה בוודאי משפיע על תאונות הדרכים. לעלייה במחירי הדלק השפעות רבות על תאונות הדרכים. מחד ניתן להסתכל על כל עלייה במחירי הדלק כעל ירידה בהכנסתם הפנויה של הפרטים במשק, על שלל ההשפעות הנלוות לכך (עצבנות, לחץ וכדומה). מצד שני הפרטים מתאימים עצמם למצב החדש על ידי שינוי אופי הצריכה שלהם. הם ירצו לקנות רכבים חסכוניים יותר בדלק ויאמצו דפוסי נהיגה חסכוניים יותר. יצרני הרכבים מודעים למחירי הדלקים הגואים ועל כן החלו לשווק במרץ רכב חסכוניים. רכבים אלו יכולים להיות רכבים היברדיים אשר חוסכים בדלק בשל מנוע חשמלי שנמצא בתוך הרכב, או רכבי בנזין מסורתיים עם צריכת דלק מופחתת. צריכת הדלק המופחתת ניתן לקבל הן באמצעות שיפורים טכנולוגיים כגון מנועי בעירה טובים ויעילים

 מבוא  מאז שנות ה- 90 נעשתה ההפרטה של תעשיות ושירותים ציבוריים לתופעה כלל עולמית. הגדרה מקובלת להפרטה היא “תהליך שעל-פיו ייצור מוצרים ושירותים מוצא מהמגזר הממשלתי במשק. דבר זה נעשה בדרכים שונות, ממכירה פומבית של מניות של מפעל שהיה בעבר בבעלות הממשלה ועד לשימוש בעסקים פרטיים כדי לבצע עבודה ממשלתית לפי חוזה” . משרד האוצר, משרד התחבורה והנהלת רכבת ישראל מובילים מזה זמן מהלכים להפרטת הרכבת. למהלכי הפרטה אלו נלווים ניסיונות ליצור פגיעה רוחבית ומתמשכת ביכולתה של המערכת הקיימת לקיים את עצמה באופן מיטבי.  מהלכי ההפרטה דומים למודל ההפרטה הבריטי מלפני כ – 15 שנים, שנכשל כישלון חרוץ.  ועד עובדי הרכבת הגיב בחודשים האחרונים לניסיונות ההפרטה בעיצומים ובשביתות, וכתוצאה מכך נגרמה פגיעה קשה לציבור הנוסעים  (פורטוגלי  2011, 207-209). תחבורה ציבורית אינה מוצר רגיל הנמכר בשווקים הפועלים לפי היגיון כלכלי מצומצם ואסור לנהוג בה כך. תחבורה ציבורית נמנית עם השירותים הציבוריים שהמדינה מספקת לאזרחיה, ושאמור לפעול לפי היגיון כלכלי רחב יותר. מתוך היגיון זה, ייתכן שכדאי להפעיל קווים באופן ובצורה שאינם מביאים את התמורה המרבית לרכבת, אך מגדילים את התמורה הכלכלית חברתית הרחבה יותר. בשנת 2010 משרד התחבורה החל להפיץ טיוטת הצעת חוק המציעה לפתוח לתחרות את קווי הרכבת ולהעביר את האחריות על מסילות הרכבת לידי חברה ממשלתית חדשה. הצעת החוק החדשה, צפויה לחולל מהפכה בתחום הרכבות בישראל. בדברי ההסבר להצעת החוק נוצר צורך להכניס גורמים עסקיים לתחום התחבורה המסילתית ולאפשר תחרות בתחום זה. העיקרון המרכזי של הצעת החוק הוא ליצור הפרדה בין ניהול מסילות הרכבת ותחזוקתן ובין הרכבת והציוד הנייד. הצעת החוק מסבירה כי המצב הקיים אינו תקין משום שרכבת

מבוא עבודה זו באה לענות על השאלה “כיצד השפיעה מדיניות הקליטה בישראל של שנות ה-90 על מדד העוני בישראל”? ישראל נחשבת למדינת מהגרים ומוכנה לקבל לחיקה את כל אשר חפץ לעלות אליה בהתאם לחוק השבות. כתוצאה מכך, על ישראל לקחת חלק משמעותי ברווחתם של אלו העוברים לחיות בקרבה. מדיניות הקליטה של ישראל עברה רפורמה משמעותית בשנות ה-90 ועל כן השפיעה בצורה מכרעת על מדד העוני והמדדים האחרים של מדינת ישראל. עליה זו השפיעה גם על מדדים סוציו- אקונומיים נוספים, אשר בעלי השפעה מכרעת כיום על המציאות הישראלית. נושא המחקר נבחר כתוצאה מהגירה של מיליון איש שבוודאי השפיעה בצורה נחרצת על הכלכלה של ישאל ועל שיעור העוני. העולים הפכו להיות חלק מהותי מהשוק החופשי, העולם האקדמי וממציאות חיינו. מדד העוני שנראה כי גדל בשנים האחרונות מהווה סימן שאלה משמעותי לגבי השפעתה של הגירה זו על מדד זה, שכן נראה כי העלייה הגדולה במדד העוני התרחשה לאחר עליית הרוסים לישראל בשנות ה-90.     תוכן עניינים מדינת רווחה 4 מדינת הרווחה בישראל 5 מדיניות הרווחה של ישראל כלפי הגירה 8 מדיניות ההגירה והרווחה בישראל 9 הגירה מברית המועצות לשעבר לישראל בשנות ה-90 ומאפייניה 10 מדיניות קליטת העלייה בישראל 11 החברה והכלכלה בישראל טרם ובזמן הגעת העולים לישראל 15 מאפייני המהגרים מברית המועצות לשעבר 17 האינטגרציה של המהגרים בישראל 19 עוני ומאפייניו בישראל 21 אי שיווין כלכלי וההגירה מברית המועצות לשעבר של שנות ה-90 24 המהגרים מברית המועצות לשעבר והשפעתם על האוכלוסייה בישראל וכלכלתה 25 תוצאותיה של ההגירה מברית המועצות על ישראל 26 שאלת מחקר 27 דיון ומסקנות 28 סיכום 32 ביבליוגרפיה 33

מבוא   בשנת 1990 פיתח חוקר מדינת הרווחה, אספינג אנדרסן, תיאוריה בה מוגדרים שלושה דגמים של מדינת רווחה: הדגם הסוציאל-דמוקרטי, הדגם הליברלי והדגם השמרני. דגמים אלה משקפים את האופן בו המדינה מחלקת את הפקת מוצרי הרווחה, בין גורמים הנמצאים באחריות המדינה לבין גורמים הנמצאים בשוק הפרטי. מדינות הרווחה הסוציאל-דמוקרטיות, שהן מדינות סקנדינביה, הן המדינות בהן קיימת הדאגה הרבה ביותר של המדינה לתושביה. לעומת משטר זה, משטר הרווחה הליברלי הוא המשטר בו האחריות לרווחת התושבים מונחת כמעט כולה בתחום המגזר הפרטי, ומעורבות המדינה בכך היא מינימאלית. משטר הרווחה השמרני, אליו ניתן לשייך את ישראל, מייצג מצב ביניים, בין הדגם הסוציאל-דמוקרטי לדגם הליברלי. משטר הרווחה הקיים במדינה, עוסק בנושאים רבים כאשר אחד המרכזיים שבהם הוא מעמד הנשים וקידומן בשוק העבודה, הבא לידי ביטוי בחוקים ותוכניות שונות אותן מפעילה המדינה, לצורך עידודן של נשים לצאת לשוק העבודה, תמיכה בקונפליקט משפחה-עבודה בו נתקלות נשים רבות, ופעילותה של המדינה בנושא המאבק באי-שוויון מגדרי. בעבודה זו תיערך השוואה בין החוקים הקיימים בתחום נשים ושוק העבודה, בישראל, בריטניה (המייצגת את הדגם הליברלי) ושבדיה.   שאלת המחקר: מהו הקשר בין החוקים בתחום נשים ושוק העבודה לבין משטר הרווחה הקיים באותה מדינה?   השערת המחקר: משטר הרווחה הסוציאל-דמוקרטי הקיים בשבדיה יכלול חוקים רבים יותר ותומכים יותר בנשים ומעמדן בשוק העבודה, לעומת משטרי הרווחה הקיימים בישראל ובבריטניה.     תוכן העניינים מבוא 2 סקירת ספרות- 3 1. מדיניות הרווחה – כללי- 3 2. דגמים של מדינות רווחה- 4 2.1. הדגם הליברלי- 5 2.2. הדגם הסוציאל דמוקרטי- 5 2.3. הדגם השמרני- 6 3. מדינת הרווחה – מבט מגדרי- 7 4. משטר

מבוא   העסקת מהגרי עבודה, “עובדים זרים”,  תפסה תאוצה רבה בישראל מתחיל שנות התשעים של המאה הקודמת. התקוממות הפלסטינים ביהודה, שומרון ובעזה, שהיוו את מרבית העובדים בענף הבנייה, יצרה מחסור בידיים עובדות בענף זה (עידה, 2012). אחת הסיבות המרכזיות להתנגדות של מדינת ישראל עד אז להעסקת עובדים זרים הייתה החשש שחלק מן העובדים לא יעזוב את הארץ בתום תקופת ההיתר, ישתקע בה באופן קבוע וידרוש מעמד והכרה, תוך איום על צביונה היהודי. חשש זה התבסס על ניסיון בינלאומי מצטבר, בעיקר במדינות מערב אירופה (קליין, 2010). נכון לשנת 2009, שהו בישראל כ-209,000 עובדים זרים לא פלסטינים. את התפתחות תופעות העובדים הזרים בישראל ניתן לחלק לארבע תקופות: מסוף שנות השישים ועד ראשית שנות ה-90, בה עובדים פלסטינים רבים הגיעו לעבודה בשטח ישראל, המחצית הראשונה של שנות התשעים, בהן עלה בהדרגה מספר העובדים הזרים ומספרם של העובדים הפלסטינים פחת, מאמצע שנות התשעים ועד שנת 2002 אשר היו השנים בהן חל הגידול הרב ביותר במספר של העובדים הזרים ובכללם עובדים זרים ללא היתר שהייה, ומשנת 2002 ואילך בה החלה המדינה לפעול באופן ממשי לצמצום מספרם של העובדים הזרים בישראל. תופעת העובדים הזרים היא תופעה מורכבת בעלת השפעות חיוביות ושליליות על המדינה בה הם מועסקים. מהגרי עבודה רבים מגיעים ממדינות עניות ולא מפותחות, ומטרתם היא להשתכר ולהתפרנס, פעמים רבות במטרה לשלוח כסף למשפחתם אשר נותרה במדינת המקור. בישראל היחס לעובדים הזרים במקרים רבים כולל גילויי גזענות, תנאי העסקה גרועים וניצול על ידי המעסיקים. עקב הפגיעה הנגרמת לשוק העבודה המקומי בעקבות העסקת עובדים זרים, יחסי האיגודים המקצועיים לעובדים הזרים הם לרוב אמביוולנטיים, כאשר מצד אחד איגודים

מבוא עבודה זו תבחן את מסקנות ועדת אור שחקרה את אירועי אוקטובר 2000. המהומות שהתרחשו במגזר הערבי שבתחומי המדינה בחלקו הראשון של חודש זה היו חסרות תקדים. האירועים היו חריגים ויוצאי דופן מכמה בחינות. עבודה זו תנתח את מסקנות הוועדה בהיבטים שונים ותעמוד על השלכותיהן של מסקנותיה – האם לא הייתה אפשרות לצפות את העתיד לבוא, על מי הוטלה האחריות לאירועים וכיצד קיבלו הצדדים – המשטרה, הדרג המדיני והערבים, את מסקנות הוועדה. באירועי אוקטובר 2000 נטלו חלק אלפים, במקומות רבים, בעת ובעונה אחת. עוצמת האלימות והתוקפנות שבאה לידי ביטוי באירועים הייתה גבוהה ביותר. כנגד אנשי כוחות הביטחון, ואף כנגד אזרחים, נעשה שימוש באמצעי תקיפה מגוונים ובהם, במספר קטן של מקרים, ירי של אש חיה, יידוי בקבוקי תבערה, שימוש בגולות מתכת אשר יודו בקלע דוד במהירות גבוהה, יידוי אבנים באמצעים שונים וגלגול צמיגים בוערים. יהודים הותקפו בדרכים בשל היותם יהודים ורכושם הושחת. במהומות נהרגו 13 אזרחים ונפצעו עשרות. אני סבורה כי שאלות אלו נושאות חשיבות באשר להבנת תפקידה של הוועדה – האם הביאה לקיטוב או לקירוב, ועד כמה מסקנותיה יכולים לשנות את מרקם היחסים העדין בין אזרחיה היהודים ואזרחיה הערבים של ישראל. המחקר יתבסס על הגישה האיכותנית ויאסוף עובדות ונתונים העשויים להרחיב את הידע הקיים במחקר על אודות התופעה הנחקרת, מבחינת התיאור או ההסבר שלה. תהליך העבודה יכלול ניתוח תוכן של המקורות הנבחרים, וניתוח קטעי עיתונות, בהתייחס לנקודות הרלוונטיות לנושא הנחקר. בסיכום יובאו עיקרי המבוא, הממצאים מהמחקר האישי והמסקנות שיעלו מהדיון.     תוכן עניינים מבוא: עמ’- 3 סקירת ספרות 1. זיכרון, לאומיות וטראומה בחברה הערבית – פוטנציאל ההתלקחות- עמ’ 4-8

מבוא מהו כוחו של בית משפט העליון בישראל  בעצוב המדיניות הציבורית , הנושא מהווה ויכוח  במשך זמן רב. מאז הקמתה של מדינת ישראל ניתן לראות שמושג אקטיבזים שיפוטי התפתח רבות ומושפע  מתחום  החקיקה שאותו הוא בא לבקר. בית משפט העליון מושפע מיחסי הכוחות הפוליטיים בכנסת . לאורך השנים  בית המשפט עבר התפתחות ניכרת בתחום מצב שמוגדר כ”ריסון משפטי” שאפיין במיוחד את השנים הראשונות מאז הקמת המדינה לשיא האקטיבזם שהגיע בשנות ה- 90 כתוצאה מפילוג חברתי ופוליטי במדינה. בשנים האחרונות, בית משפט העליון זכה לאימון רב בקרב הציבור הישראלי. הציבור הישראלי מאמין במוסד זה ורואה בו גורם אובייקטיבי ויציב.  עובדה זו ותהליכים המתרחשים בחברה הישראלית מציבים את בית משפט העליון בישראל כשחקן עקרוני שמשתתף בתהליך הפוליטי, בשינוי וקביעת מדיניות הציבורית בישראל. העבודה תעסוק: בהגדרת מדיניות הציבורית ובהגדרתם של השחקנים המרכזיים בה מצב המדיניות הציבורית בישראל ומקומו של בית משפט העליון במפה הפוליטית. תוך סקירה של פעילותו של בית משפט העליון מאז קום המדינה ועד ימינו. הדבר יעשה תוך בדיקה של חקיקה שהתקבלה והשפעתה מהאקטיביזם השיפוטי  של בית משפט העליון. כמו כן, סקירה של פסקי דין מרכזיים שהתקבלו בשיא פריחתו של האקטיביזם השיפוטי בישראל של שנות ה- 90.     תוכן עניינים מבוא –  2 פרק א’ – מדיניות ציבורית מהי – 3 קביעת מדיניות ציבורית – 4 פרק ב’ – קביעת מדיניות ציבורית בישראל – 7 מקומו של בית משפט העיליון בקביעת מדיניות ציבורית – 10 פעילותו של בית משפט העיליון בישראל בשנות ה- 90 – 12 דיון סיכום ומסקנות – 14 מקורות – 15