A Reel Witness – Speilberg’s representation of the Holocaust in Schindlers list
Keywords: Speilberg, holocaust, cinema, box office, director, Hollywood מאמר זה בוחן מדוע הסרט רשימת שינדלר של סטיבן ספילברג הוא משמעותי לקולנוע האמ¬ריקאי, לסרטים על השואה, ולאמן עצמו. שני עניינים עיקריים מנחים את המחקר: (1) לסקור את הקשר בין “נסיך הרווח” של היסטוריית הקולנוע לבין תיאורו את השואה ו – (2) כדי להדגיש כיצד סרטים עשויים להציע לנו משהו שהוא בלתי אפשרי בלימודים היסטוריים אקדמיים. התזה היא שהסרט והבמאי שזורים זה בזה באופן בל יינתק ושהבנת הקשר הזה שימושית לא רק להערכת הסרט אלא גם להפחתת תפיסות מוטעות לגבי תיאור השואה במדיום המסחרי. המטרה שלי היא לטעון בפני הקוראים שסרטים לא מתפקדים בוואקום, שהיכולת שלהם לבדר ולחנך קשורה לתנאי שוק לא בטוחים, קרבות צנזורה יומיים, נוהלי התעשייה השוררים, ושיק¬ולים פיננסיים גדולים. ככל שמבינים יותר את ההיבטים האלה של רקע הסרט, מעריכים יותר את האתגרים והישגיו של ספילברג. לפיכך, הסאבטקסט של תרגול זה הוא שסרטים תיאטרליים במיינסטרים הם גם עסק וגם אמנות, שסרטים היסטוריים וביוגרפיים עושים שימוש בעבר כדי להגיב על ההווה, שהתקשורת ההמונית מתווכת בינינו לבין האירועים שהם מתארים, וכי הקהל מבלבל לעתים קרובות בין התיווך לבין המציאות.1 הקורא צריך גם לדעת מלכתחילה כי הטון של מאמר זה שונה במידה ניכרת מזה של מחקרים קולנועיים רבים. במקום להשמיץ יוצרי סרטים פרגמטיים על השתחוות למציאות מסחרית, אני רוצה לחקור איך אמנים כמו ספילברג משתמשים בכוח הקופתי שלהם כדי להביע את החזיונות האישיים שלהם לקהל ההמוני. כפי שוויליאם רומנובסקי הצהיר בצדק, “הסרט כבר זמן רב ממומש כמשדר רב עוצמה של תרבות משום שהוא מעביר אמונות, ערכים וידע; משמש כזיכרון תרבותי; ומציע ביקורת חברתית.