Taking Ourselves Seriously
לחשוב על עצמנו ברצינות 1 נדמה לי שכמה מכם שמו לב לנטייתם של בני אדם להתעסקות מוגזמת בחשיבה על עצמם. קלילות דעת עיוורת איננה התכונה הבולטת של המין אנושי. אנו משקיעים מאמצים ניכרים בניסיון לגלות מה אנחנו בדיוק, להחליט מה אנחנו רוצים בדיוק, והאם אפשר לעשות משהו כדי להשיג זאת. סביר מאוד ששום חיה אחרת איננה מוטרדת מבעיות כאלה. ואכן, נראה שאנו, בני האדם, היצורים היחידים המסוגלים לחשוב על עצמם ברצינות. מכאן נובעות שתי תכונות אנושיות מרכזיות: החשיבה השכלתנית והיכולת לאהוב. להגיון ולאהבה תפקיד חשוב בקביעת מחשבותינו ובמניעים להתנהגותנו. הם מעניקים לנו הנעות מכריעות אך גם מעצורים קשוחים בהתנהגותנו כיצורים פעילים ומודעים לעצמם. לכן יש להם השפעה רבה על אורח חיינו ועל מהותנו. בני האדם מתגאים ביכולתם לחשוב בהגיון ולאהוב, ולכן הם מועדים לטקסים מגוחכים ולהתקפי רברבנות כשנדמה להם שהם מנצלים את היכולות האלה. לעתים קרובות אנו מתיימרים להשתמש באחת מהתכונות האלה, כלומר לכך שאנו מצייתים להגיון או לאהבה, כשבעצם מתרחש משהו אחר לגמרי. מכל מקום, שתי מהיכולות האלה הן תכונות אנושיות מובהקות, ולרוב הן זוכות ליראת כבוד מיוחדת. שתיהן מעוררות בעיות כל הזמן, והקשר בינהן לא ברור. החשיבה הרצינית על עצמנו פירושה שאיננו מוכנים לקבל את עצמנו ככה סתם, אלא משתדלים להכניס הגיון למחשבותינו, רגשותינו, החלטותינו והתנהגותנו. איננו מוכנים לחשוב שכל רעיונותינו נוצרים במקרה, שפעולותינו נובעות מדחפים מעורפלים וחולפים או מהחלטות חסרות דעת. עלינו לכוון את עצמנו, או לפחות להאמין שאנו עושים זאת, תוך ציות מושכל לכללים קבועים ונאותים. אנחנו רוצים שהכל יהיה נכון. אנו מצפים שההגיון והאהבה(ההוראות שמתקבלות מראשנו ומליבנו) יסייעו לנו יותר מכל בהשגת המטרה הזאת. לכן