מאמרים אקדמיים

Loneliness Across Phylogeny and a Call for Comparative Studies and Animal Models תקציר בדידות מתייחסת בדרך כלל לתחושות של מצוקה וחרדה, הנובעות מפער בין רמות רצויות של אדם ורמות השגה של יחסים חברתיים, ויש כיום עדויות רבות לכך שהבדידות היא גורם סיכון לבריאות נפשית ופיזית ירודה. הבדידות נתפסת באופן מסורתי כתופעה אנושית ייחודית. עם זאת, במשך מיליוני שנים של אבולוציה, יעילים ומרובה עצבים, הורמונאלים, ומנגנונים מולקולאריים התפתחו לקידום חברות, הגנה הדדית / סיוע וארגון תגובות הסתגלותיות כאשר קיים פער משמעותי בין הרמה המועדפת והממשית של הקשר החברתי. אנו סוקרים עדויות המצביעות על כך שהבדידות אינה תופעה אנושית ייחודית, אלא, במקום זאת, כמבנה מדעי, היא מייצגת נטייה הסתגלותית כללית שניתן למצוא אותה על פני פילוגנזה. הטענה המרכזית היא בהנחה שהמוח הוא האיבר המרכזי של קשרים ותהליכים חברתיים. מחקרים השוואתיים ומודלים של בעלי חיים, במיוחד כאשר הם משולבים במחקרי אנוש, יש להם הרבה מה לתרום להבנת הבדידות ועקרונות היסוד שלה, מנגנונים, תוצאות, וטיפולים פוטנציאליים.                                                                                 כמעט כולם חשו במצוקת הפרידה מאדם אהוב, שברון הלב של געגועים הביתה, ייסורי השכול, הכאב של העלמות, או הייסורים של אהבה נכזבת. כל אלה הם וריאציות על החוויה האנושית של בדידות שהייתה מזמן נושא של משוררים, סופרים ופילוסופים. הפילוסוף ז’אן-פול סארטר התייחס אל חוויית הבדידות כאל חלק בלתי-נמנע מן המצב האנושי שבו אנשים נולדים לבדם, הם מתים לבדם, ובתקופה המעורבת הם מנסים למצוא תוקף ומשמעות בחיים באמצעות מערכות היחסים שלהם עם אחרים ((Sartre, 1956). כאשר הפסיכולוגים התחילו ללמוד בדידות, בעבודתם המוקדמת הם התמקדו בפנומנולוגיה, מדידה וקורלציה (Peplau, Russell, & Heim, 1979; Russell, Peplau, & Cutrona, 1980). הבדידות התאפיינה

Loneliness and acute stress reactivity: A systematic review of psychophysiological studies תקציר תגובה פיזיולוגית ללחץ אקוטי הוצעה כפוטנציאל למנגנון פיזיולוגי אשר בדידות עלולה להוביל לתוצאות בריאותיות שליליות כגון מחלות קרדיווסקולריות (לב וכלי דם). סקירה זו מטרתה לחקור את הקשר בין בדידות ותגובות פיזיולוגית ללחץ אקוטי. סדרה של בסיס נתונים אלקטרוני חיפש באופן סדרתי (PsycARTICLES, PsycINFO, Medline, CINAHL Plus, EBSCOhost, PubMed, SCOPUS, Web of Science, (Science Direct עבור מחקרים רלוונטיים, שפורסמו עד לאוקטובר 2016. אחד עשרה מחקרים נכלל בסקירה. בסהכ, רובם של המחקרים דיווחו על קשר חיובי בין בדידות ותגובת לחץ חריפה, כך שככל שרמות בדידות היו גבוהות התגובות הפיזיולוגיות היו מופרזות יותר. למרות זאת, במספר מחקרים נמצא קשר בין בדידות לבין תגובות לחץ מופחתות ותוצאות פיזיולוגיות מסוימות, מה שמעיד על קיום אפשרי של אפקט ממתן ביחסים. לא היה דפוס ברור שמציע על הבדלים בין מינים או בסיס הלחץ בהקשרים אלו. העדויות הזמינות תומכות בקשר שבין בדידות ותגובות פיזיולוגיות לא טיפוסיות ללחץ אקוטי. ממצא מפתח של סקירה זו היה שרמות בדידות גבוהות יותר קשורות עם לחץ דם מופרז ודלקות כתוצאה מלחץ אקוטי. יחד עם זאת, נמצאה אינדיקציה כלשהי לכך שבדידות עשויה להיות קשורה גם לתפקוד לב, קורטיזול, ותגובה חיסונית. סהכ, זה מראה כי תגובה ללחץ יכולה להיות אחת ממנגנונים ביולוגים בהם בדידות משפיעה על הבריאות. 1. מבוא בדידות היא תחושה מורכבת של מצוקה הנובעת מתפיסתו של האינדוידואל לגבי ליקויים ביחסים החברתיים שלו. ההשפעה של זה על הבריאות הופכת להיות יותר מוכרת. להיות בודד מגדיל את הסיכויים לתמותה בהשוואה לגורמי סיכון אחרים כגון השמנת יתר או עישון  (Holt-Lunstad, Smith, Baker, Harris, & Stephenson,

Loneliness and stress-related inflammatory and neuroendocrine responses in older men and women תקציר בדידות מנבאת תמותה ותחלואה קרדיווסקולארית מוגברת. דלקת היא נתיב פוטנציאלי שדרכו הבדידות עלולה להשפיע על הבריאות. מטרת המחקר הייתה לחקור את הקשר בין בדידות לבין אינטרלוקין(חלבונים ) דלקתיים – 6 (IL-6), אינטרלוקין -1 אנטגוניסט קולטן (IL-1Ra) ו חלבון מונוציט כימוטקסיס (נהירה כימית)-1 (MCP-1) תגובות ללחץ נפשי סטנדרטי. מטרה משנית הייתה להעריך אם וריאציות של הפרט בתגובות לקורטיזול השפיעו על הקשר המשוער בין בדידות לדלקת. דגימות רוק ודם נלקחו מ 524 גברים ונשים בריאים בגיל העמידה מקבוצת וייטהול   IIבתחילת המחקר, מיד לאחר משימות הלחץ ו -45 דקות מאוחר יותר. הבדידות נמדדה תוך שימוש בסולם הבדידות המתוקן של UCLA. בדידות רבה יותר נמצאה קשורה לתגובות גדולות יותר  IL-6 (p=0.044)  ו  IL-1Ra (p= 0.006)  ללחצים פסיכולוגיים ולרמות גבוהות יותר של MCP-1 (p<0.001)  אצל נשים, ללא תלות בגיל, דרגת התעסוקה, מסת הגוף מדד ומעמד עישון. לא נמצאו קשרים בין גברים. התגובה של קורטיזול קשורה קשר הפוך לבדידות אצל נשים, הסיכויים של תגובת קורטיזול פוחת עם העלאת הבדידות ללא תלות במשתנים (p= 0.008). השפעת הבדידות על בריאות אצל נשים עשויה להיות מתווכת בין השאר באמצעות  ויסות של מערכות נוירו אנדוקריניות דלקתיות. 1. הקדמה השפעת הבדידות על הבריאות הפכה יותר ויותר מוכרת היטב. הבדידות מנבאת באופן עצמאי את התמותה (Penninx et al., 1997; Patterson and Veenstra,2010; Shiovitz-Ezra and Ayalon, 2010; Tilvis et al., 2011) ומגבירה את הסיכון ללקות במחלת לב (Sorkin et al. 2002). יש כמה ראיות לכך שגברים ונשים מנוסים באופן דיפרנציאלי מההשפעות של בדידות, למרות שהספרות מעורבת לגבי הבדלים בין המינים ברמת הבדידות (Pinquart

Loneliness, health, and mortality in old age:  A national longitudinal study מחקר זה בחן את הקשר בין בדידות, בריאות ותמותה באמצעות מדגם מייצג בארה”ב של 2101 מבוגרים בגיל 50 ומעלה, משנים 2002-2008, זהו מחקר אורך על בריאות ופרישה. הערכנו את השפעת הבדידות בשלב מסוים על התמותה לאורך שש שנים, וחקרנו קשרים חברתיים, התנהגויות בריאותיות ותוצאות בריאותיות כמנגנון פוטנציאלי שבאמצעותו בדידות משפיעה על הסיכון לתמותה בקרב אמריקאים מבוגרים. הגדרנו אופרציונלית תוצאות בריאותיות כמו תסמינים דיכאוניים, הערכה עצמית, מגבלות תפקודיות, והמשגנו את היחסים בין בדידות לבין כל תוצאה בריאותית באופן הדדי ודינמי. מצאנו כי תחושות של בדידות היו קשורות לסיכון מוגבר לתמותה במשך תקופה של 6 שנים, וכי אפקט זה לא הוסבר על ידי יחסים חברתיים או התנהגויות בריאותיות אבל היה מוסבר על ידי תוצאות בריאותיות צנועות. במודל משולב שבדק את ההשפעות הפרוספקטיביות ההדדיות של בדידות ובריאות, בדידות השפיעה והייתה מושפעת מתסמיני דכאון ומגבלות תפקודיות לאורך זמן, והייתה השפעה שולית על בריאות מאוחר יותר על פי דירוג עצמי. נתוני אוכלוסין אלו המבוססים על מידע תורמים לספרות הולכת וגדלה המצביעה על כך שבדידות היא גורם סיכון לתחלואה ותמותה והצביע על מנגנונים פוטנציאליים שדרכם מתנהל תהליך זה. מבוא בדידות היא בעיה נפוצה בריאותית חברתית וציבורית (Hawkley & Cacioppo, 2010). מחקרים על בדידות שנערכו בעיקר במדינות המערב, הוכיחו כי בכל בזמן נתון, עשרים עד ארבעים אחוז מהמבוגרים מדווחים על הרגשה בדידות (דה יונג גירוולד & ואן טילבורג, 1999, סאויקו, רוסטאסלו, טילויס, סטרנברג & פיטקלה, 2005, טייק, 2009, ווקר, 1993) וחמישה עד שבעה אחוזים מדווחים על תחושה עזה או מתמשכת של בדידות (סטפיק, 2000, ויקטור, סקמבלר,

מדידת ירידות באריכות החיים הנראות לאחרונה: תפקיד הגדלת הישגים בהשכלה למרות החובה למגר את הפערים החברתיים בבריאות, הבדלים חברתיים-כלכליים בתוחלת חיים עלו בזמן האחרון. התקדמות ברפואה תרמה לעלייה באורך החיים. אנשים בעלי הכנסה גבוהה ומשכילים יותר הרוויחו יותר מהתקדמות זו. כל הקבוצות חוו עלייה מסוימת בתוחלת חיים. העליה בקרב בעלי השכלה טובה יותר הייתה גבוהה יותר. גדל אי-שוויון חברתי-כלכלי בתוחלת החיים. ישנם חוקרים שטוענים כי בקרב לבנים עם השכלה נמוכה, תוחלת החיים יורדת. במחקר על היחס השכלה – תמותה לפי גזע, מגדר וגיל, נמצא כי אי-שוויון חברתי-כלכלי בתוחלת חיים תלול בקרב נשים. בין 1990 ל -2008 תוחלת החיים של אמריקאים לבנים בגיל 25 עם השכלה פחות מתיכון ירדה ב- 3.4 שנים לגברים ו- 5.3 לנשים. ממצאים אלה הם מקור לדאגה. הממצאים מושכים תשומת לב גדול. יש חוקרים שמפקפקים כי תוחלת חיים פחתה באופן משמעותי עבור לבנים מוחלשים. על פי נתוני מפקד האוכלוסין, חלק המבוגרים (המגיעים לגיל 25) שסיימו כיתה י”ב השתנה באופן דרסטי במהלך המאה. אם נבחן את התפלגות גיל המוות של נשים לבנות בשנת 1990, חצי מכל מקרי המוות התרחשו בקרב נשים שנולדו ב- 1903 -1921, קבוצות בהן שיעורי סיום התיכון היו בממוצע 45 %. עד שנת 2008 – חצי מקרי מוות נשים לבנות היו בקרב אלה שנולדו ב- 1919 -1937 – אצלן שיעור סיום התיכון היה 63%. בקרב גברים לבנים נראים דפוסים דומים. ההבדל בהרכב האוכלוסייה עם ההשכלה פחות מתיכון ב- 1990 בהשוואה ל- 2008 (שהיו 55% התחתונים באוכלוסייה ב- 1990 אך 37% התחתונים ב- 2008) אומר על כך שזה עלול להטעות לפרש את תוצאות המחקר כאילו אלה היו